בתור בני אדם, אנחנו אוהבים להתלונן.

אנחנו אוהבים להתלונן על מה שהממשלה לא עושה (כי כמה אפשר לשבח על מה שהיא כן עושה?), למצוא את האשמים ולא להפסיק להתלונן.

בשנה שעברה אפילו הייתה תנועת מחאה שכזו, שמחתה נגד הממשלה וקראה לעצמה "מחאה חברתית".

הרבה אנשים הגיעו להפגנות המחאה, גם אם המספרים הרשמיים רחוקים מעט מהמציאות.

קל להתלונן ולהאשים את הממשלה ביוקר המחיה, להפגין ולחשוב שזה יעזור.

בפועל, שום דבר לא השתנה.

המחירים רק עלו, ועכשיו הם שוב עולים.

הסיבה לעליית המחירים הנוכחית היא, כנראה, פשוטה בהרבה ממה שחשבנו: לממשלה אין אפשרות לפעול ולעצור עליית מחירים בשוק חופשי.

כשזה נגע להתחייבויות של הצרכן כלפי חברות המספקות שירותי תקשורת שונים, הממשלה פעלה, ולא בכל התחומים זה סייע לעצירת עליית המחירים (אם כי חברות הסלולר מדווחות על הפסדים מאז שכללי המשחק השתנו).

אז, לפני למעלה משנה, הייתה קבוצה אחת שהפגינה נגד עליית מחירי מוצרי החלב הבסיסיים.

המחאה שלהם נשאה פרי לזמן קצר בלבד, ואילו עכשיו, שוב עולים מחירי מוצרי החלב שאינם בפיקוח.

יצרניות המזון הגדולות בארץ שוב מעלות את מחירי המוצרים שלהם.

הזעם הופנה לכיוון לא נכון.

במקום להתלונן על כך שהצרכן מנוצל בשוק החופשי, במקום להתלונן על החברות הגדולות שמוכרות במחירים גבוהים, משלמת משכורת עתק למנהלים ושכר מינימום לעובדים הזוטרים, האשימו את הממשלה.

לממשלה אין אפשרות להשפיע על כלל השוק.

יש דברים שנמצאים בשליטתה (למשל, מוצרי מזון שמחירם מפוקח) ויש דברים שלא נמצאים בשליטתה המלאה.

לממשלה יש אפשרות מצומצמת ביותר להשפיע על השוק, כי עיקר הכוח הוא שלנו.

אם נקנה, ונמשיך לקנות בכל מחיר, היצרנים יעלו את המחיר.

כל עוד נשאיר את הכדור במגרש של היצרנים ורשתות השיווק, המחירים יעלו.

לפני מספר שנים מחיריהם של מוצרים מסוימים עלו בצורה ניכרת, בחלק מהמקרים המחיר הוכפל.

אותם מוצרים, שמחירם עלה אז בשוק הסחורות העולמי, נמכרים היום באותו המחיר שהם נמכרו בו בתקופת השיא, מבלי להתחשב בירידות המחירים שחלו מאז.

היה קל לבוא ולהגיד שהמחיר עלה, לגלגל את עליית המחירים לצרכן, אבל כשהמחיר יורד, הצרכן לא נהנה באותה המידה.

זה שוק חופשי, לטוב ולרע.

אין עליו פיקוח ממשלתי, אבל, מצד שני, לא חלה עלינו חובה לקנות בכל מחיר.

מחאה ברחובות לא תשפיע על היצרנים ורשתות השיווק, אבל ירידה במכירות הם מרגישים היטב.

אפשר לחפש יצרנים אחרים, קטנים יותר, שלא לוקחים תוספת מחיר על המותג ועל השכר שמשולם לבכירי החברה.

אפשר להפסיק לקנות מוצרים מסוימים.

הכוח שלנו נמצא בארנק שלנו, וזו עוד דרך להשפיע על המציאות שלנו.

לא רק להתלונן, אלא לנסות ולשנות את מה שמפריע לנו.

להוציא את הכוח מהחברות הגדולות ולתת אותו לצרכן.

לא לחכות להחלטות ממשלה, לא לחכות ליישום דו"ח זה או אחר, לא לסמוך על השרים שיעשו בשבילנו.

לפעול בעצמנו, גם אם נדמה שעכשיו קצת מאוחר, עדיין אפשר להתעורר.

אין צורך (אולי נכון יותר להגיד שאין תועלת) בחרם, רק בקנייה אחרת, מחושבת, זהירה.

אם זה לא יעזור, נוכל תמיד לחזור ולהתלונן.