ההצבעה אמש (שעון ישראל) הייתה צפויה, וכך גם תוצאותיה.
ככה זה כשבצד השני אין שותף לשלום או לשיתוף פעולה כלשהו.
מעכשיו, יש באו"ם מדינה משקיפה בשם "פלסטין".
מדינה שבנויה, כמו מדינות ערביות אחרות, משבטים, שהם בעצם חלק מעם אחד.
העולם תמך (ואולי זה צפוי, לאור שליטת המדינות הערביות באספקת הנפט למדינות המערב), רק תשע מדינות, ובהן ישראל, התנגדו למהלך.
למען האמת, אני לא יודעת מה ההשלכות של הפיכת אש"ף ותנועת הטרור שממנה הגיעו מנהיגיה ל"מדינה משקיפה", מעבר לאפשרות שהם יתבעו את מדינת ישראל ובכיריה בבית הדין לפשעי מלחמה (מעניין אם זה פועל גם בכיוון השני, כך שאפשר יהיה לתבוע אותם על כל פיגוע שהם היו אחראים לו).
אני מסכימה עם שגריר ישראל באו"ם, כי מתן מעמד לרשות הפלסטינית הוא פרס לטרור.
אותו טרור שבגללו משפחות התרסקו או נמחקו, אותו טרור שבגללו כולנו צריכים לדאוג מדי יום.
אולי זה לא צריך להפתיע, כי אף אחד כבר לא מדבר על איראן ועל תכנית הגרעין שלה, העולם החליט להיכנע.
אותן מדינות נאורות, ואותו גוף שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, מובילים את העולם לעבר מלחמת עולם שלישית.
זה לא יקרה מחר, גם לא בשבוע הבא, אבל נדמה שזה המוצא היחיד לאור ההחלטות שיוצאות שם.
מגנים מדינה ששומרת על זכויות האדם ומתעלמים מטבח שנעשה במדינות אחרות.
אף אחד כבר לא מדבר על סוריה, בטח שלא על סודן.
רבים מהפרשנים חושבים שמדינת ישראל נכשלה, כי המדינות שנחשבות לידידותיות הצביעו בעד הפלסטינים.
אבל מה אם לא מדובר בכישלון מדיני, אלא בחשיבה מוטעית?
אולי טעינו לחשוב שאלו מדינות ידידותיות, כאשר האינטרסים שלהן שונים משלנו, ולכן הן הצביעו בעד מדינה פלסטינית, בתקווה שההצבעה תסייע להם עם המיעוט ההולך וגדל של מוסלמים בתוכן, ואולי גם עם מדינות מוסלמיות, שמספקות נפט, בעיקר.
מעניין לראות שהמדינה היחידה באירופה שהתנגדה לבקשה הפלסטינית היא צ'כיה.
אותה מדינה שבשנות השלושים סבלה מסיפוחיו של הצורר הארור, שמדינות העולם הנאור של אז היו מוכנים להקריב על מזבח השלום.
גרמניה של אז והרשות הפלסטינית של היום.
אז חשבו שאולי הסכמי ורסאי היו קצת נוקשים כלפי הגרמנים, אז אפשר להקריב קצת מצ'כוסלובקיה, והגרמנים יתרצו.
להיסטוריה יש מאפיין בולט: היא נוטה לחזור על עצמה.
גם עכשיו, מופעל לחץ על מדינת ישראל "לסגת" מיהודה ושומרון, חלקו בדמות מכס ואיסור ייבוא של מוצרים שמיוצרים ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון.
עשינו כבר ניסיון דומה, עם רצועת עזה, לפני שבע שנים.
ראינו מי התחזק מהגירוש, ראינו את הנתונים שלפיהם, ירי הטילים והפצמ"רים נמצא בעלייה מאז, וגם הטווח מתרחב מסבב לסבב.
האם זה מה שאנחנו רוצים לראות גם ביהודה ושומרון?
רבות מהמדינות הנאורות מוכנות להקריב את מדינת ישראל, קורבן קטן למען שקט מהעולם המוסלמי.
להן לא אכפת מגבולות בני הגנה, לא אכפת להן מאזרחים שנרצחים, מטילים שמאיימים על ערים גדולות.
מנסים להרגיע אותנו שאין להכרזה הזו משמעות, אבל גם אם אין לה משמעות כרגע, אסור לעבור עליה בשתיקה.
התגובה חייבת להגיע, שכן אחרת, נמצא את עצמנו במצב שבו יכפו עלינו למסור חבלי ארץ לרשות הפלסטינית, ולא רק את יהודה ושומרון.
לא יהיה שלום עם מי שאינו מעוניין בשלום, וכאשר מחמוד עבאס מסרב לשבת סביב שולחן המשא ומתן, אפשר לקבוע בביטחון שהוא לא מעוניין בשלום, הוא רוצה לראות את מדינת ישראל מתקפלת, כפי שכבר קרה בגוש קטיף.
זה הזמן שממשלת ישראל תגיב, רצוי על ידי סיפוח החלקים הרצויים ביהודה ושומרון, על מנת לשמור על הביטחון.
התגובות של המדינות הנאורות, בייחוד אלו שתמכו בבקשת ה"פלסטינים", לא צריכות להוות שיקול, אלא רק ביטחון המדינה ואזרחיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
