עכשיו, כשכל הרשימות פורסמו, נדמה שעבורי ההחלטה אמורה להיות קלה.

אני לא מאמינה במפלגות קטנות, כאלו שנוצרו לקבוצה קטנה או למטרה משונה.

אני חושבת שהמצב הרצוי הוא מיעוט מפלגות, למדינה קטנה כמו שלנו אין צורך בעשר או חמש עשרה מפלגות, שלוש עד חמש יספיקו בהחלט.

בבחירות הקודמות היה לי ברור למי אני אצביע, אבל הפעם זה שונה.

הפעם אני מאוכזבת.

מאוכזבת מהמפלגה שבחרתי בה, שלטעמי לא הגיעה להישגים שיכלה להגיע אליהם, שלא שמה דגש מספיק על הנושאים הבוערים, ואולי זה בגלל מי שעומד בראשה, שלא רוצה למשוך אש.

אני מרגישה שגם הממשלה הזו, כמו זו שקדמה לה, לא התייחסה מספיק לביטחון האזרחים, העדיפה להבליג, לספוג טילים ביישובי הדרום וגם במרכז הארץ, העיקר, שלא יגידו שממשלת ישראל מורכבת מפושעי מלחמה.

עדיין לא טיפלו בבעיית העובדים הזרים הלא חוקיים, ובהם המסתננים מאפריקה, שעלולים להכיל בתוכם גם תאי טרור.

עדיין לא טיפלו בתחבורה הציבורית, כך שתהיה יעילה ותשרת את כלל הציבור, מצפון ועד דרום.

ברכבת ישראל טיפלו בדרך של הענקת כספים, מבלי לבצע שינוי של ממש, שיהיה לטובת הנוסעים.

הרשימה ארוכה, אבל כנראה שהאירוע שגרם לי להחליט לא להצביע הפעם למפלגת "הליכוד", היה שחרור גלעד שליט תמורת 1,027 אסירים ביטחוניים (מחבלים).

הקלות שבה שיחררו אותם, כאילו מעולם לא היה משפט, כאילו לא נפגעו ישראלים כתוצאה מהמעשים שלהם.

מבלי להביע חרטה, בלי התנהגות טובה, הם שוחררו, בהחלטת ממשלה.

לקורבנות, אלו שנפגעו ואלו שבני משפחתם נרצחו, לא הייתה זכות ערעור, הם שילמו את המחיר וראו את מי שאחראי לסבל שלהם משתחרר.

על זה קשה לסלוח.

אני מוטרדת בעיקר מהנושא הביטחוני, מהעובדה שממשלות ישראל בעשור האחרון מעדיפות את מדיניות ההבלגה, מעדיפות להתגונן רק כשאין ברירה, ומפחדות לפעול.

מוטרדת מכך שבמשך שנים הסתננו עשרות אלפי זרים מאפריקה, ללא אשרות, בצורה בלתי חוקית, הפכו את חיי התושבים במספר אזורים בארץ לסיוט מתמשך, והממשלה בחרה להעתיק את מדיניות ההבלגה גם לתחום הזה.

רק אחרי שספגנו פגיעה קשה, כאשר אירע פיגוע קשה בכביש על גבול מצרים, שבוצע על ידי מחבלים שעברו את הגבול שלא הייתה בו גדר, הממשלה החליטה לקדם את בניית הגדר.

עד אז לא הייתה לזה חשיבות, לא חשבו על הרעיון שאולי משם יגיעו מחבלים, אולי אפילו שכחו לקחת בחשבון את האפשרות שאולי, רק אולי, בקרב המסתננים קיימים גם מחבלים, שלא נדבר על פושעים.

ארגוני "זכויות אדם" תמיד קמים ואומרים שמדובר בפליטים, אבל האמת היא שרק מקצתם מבקשים מקלט, היתר הם בעיקר מבקשי עבודה שמנסים לשפר את איכות החיים (וזו הסיבה שבגללה הם מגיעים לכאן ולא למצרים).

אני מוטרדת, כי נדמה שהממשלה עוסקת בטיפול בבעיות רק כשהן גדולות, ולא עסוקה במניעה.

במשך שנים ארגוני הטרור ברצועה התחזקו, וממשלת ישראל, גם בשעה שאזרחיה הפכו למטרות עבור אותם ארגונים, העדיפה להבליג.

אבל ההחלטה, בסופו של דבר, אינה קלה.

דרך השלילה מסייעת לצמצם, אך לא להגיע להחלטה הסופית.

בסופו של דבר, אבחר במפלגה שערכיה הם הקרובים ביותר, שנראים לי הנכונים ביותר.

גם אם אני לא מזדהה לחלוטין עם המצע, גם אם מדובר, מבחינתי, ברע במיעוטו.

אולי הרע במיעוטו זה הטוב ביותר שאפשר לקבל.