שבוע לפני הבחירות, ואפילו הגרעון שתפח מעבר ליעדי הממשלה לא מצליח להישאר בכותרות כפי שראוי שיהיה.

זה נראה שולי, אבל לא צריך להבין הרבה כדי לדעת שזה עוד יכול לפגוע בנו.

דרך המיסים שיעלו, הקיצוצים שייעשו, ודירוג האשראי, שיכול לרדת.

כאשר ראש הממשלה אומר שהמיסים לא יעלו, זה לא נשמע הגיוני, זה נשמע כמו משפט שנזרק לאוויר בתקופת בחירות.

אי אפשר הרי להתעלם מהגרעון, בור ענק בתקציב, שנוצר כתוצאה ממספר אירועים, והיה יכול להיות גדול אפילו יותר.

אני תוהה, כל אלה שמציעים שישראל תממן חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, חושבים על דרך לממן את זה?

השנה הממשלה התחילה במימון גנים לגילאי שלוש וארבע, כתוצאה מדרישות המחאה החברתית ודו"ח טרכטנברג שבא בעקבותיה, ובמקביל, וקשה שלא לחשוב שיש קשר בין הדברים, העלתה את המע"מ באחוז.

כל הטבה שמקבלים עולה כסף, בסופו של דבר.

אין מתנות חינם, ועל כל הטבה שכזו נשלם: במס עקיף או ישיר, מדי יום או מדי חודש.

כל זה לא אומר שהממשלה אמורה להתעלם מהאזרח, להזניח אותו ואת בריאותו, אבל אולי כדאי שנזכור שבסופו של יום, יש תקציב, ורצוי שהוא יתאזן, על מנת שנוכל להמשיך להתפתח.

אני לא תומכת נלהבת של העלאות מסים (מלבד כאשר הן באמת נחוצות).

המפלגות שמציעות דיור חינם (או כמעט חינם) בסבסוד המדינה, חושבות שאפשר לממן את ההטבה באמצעות מיסוי.

על פניו, זה פשוט: העלאת מיסים לעשירים ולחברות יכולה לממן את הטבות הדיור והבריאות.

בפועל, זה קצת שונה: העשירים יתכננו את המס, או יעברו לנהל את עסקיהם במדינות אחרות.

הכדאיות של ההשקעה בעסק יורדת כאשר המס עולה, וכאשר מציעים להעלות את מס החברות ואת המס על משיכת הרווח (דיבידנד) על ידי בעלי המניות, כפי שכבר נעשה בשנה שעברה, זה בהחלט יכול לגרום לירידה בהכנסות המדינה, ולא לעלייה.

אני מאוד אוהבת חלקים מהמצע הכלכלי של מפלגת העבודה, למשל, אבל אני מאמינה שהתוצאה עלולה להיות הפוכה מכוונתם.

אין לי שום התנגדות לביטוח סיעודי לכולם, הגדלת סל שירותי הבריאות וכל מה שנלווה לזה (יש לי עניין אישי בזה).

סביר להניח שאם היה מדובר רק בשני הסעיפים האלו, אפשר היה למצוא תקציב (כמו שנמצא תקציב לרפואת שיניים לילדים).

עכשיו כל אותן מפלגות שמבטיחות מצע כלכלי שנראה טוב, נראות כמי שמציעות הרים וגבעות, אין דרך לתקצב את זה.

המע"מ עלה, ובכל זאת, הגרעון תפח.

המס על משיכת דיבידנד עלה, ובכל זאת, גם זה לא עזר למנוע את הבור בתקציב.

קשה להאמין שלא יהיו העלאות מיסים לאחר הבחירות.

אבל אם צריך להתחיל במשהו, עדיף להתחיל בקיצוצים.

אני הייתי מתחילה בצמצום משמעותי בקצבאות הבטחת ההכנסה שמקבלים האברכים; אם הם רוצים ללמוד, שילמדו על חשבונם, ולא על חשבון משלם המיסים.

מיד לאחר צמצום/ביטול הקצבאות הנ"ל, אפשר לעבור לקיצוץ אכזרי במימון שמועבר למוסדות לימוד פרטיים ו/או שאינם מלמדים 100% מלימודי הליבה.

הקפאת העלאות השכר לחברי הכנסת והשרים הכרחית בימים שכאלה, ואם אפשר להקים ממשלה קצת יותר קטנה, מה טוב.

אומנם לא מדובר בקיצוצים שיסגרו את הבור בתקציב, אבל עדיף להתחיל מדברים שכאלה, ולא לקצץ בבריאות או בחינוך הממלכתי.

הגרעון שתפח גרם לי לחשוב קצת אחרת, לשנות את הכיוון בהתלבטות שלי, ואולי, בעצם, טרף את הקלפים.

בכל זאת, לא הייתי רוצה לראות את מדינת ישראל מגיעה למצבן של מדינות כמו יוון וספרד.

מערכת הבחירות הזו אולי משעממת, אבל כשמחפשים היטב, אפשר למצוא מספיק חומר למחשבה.

אולי לא צריך לבחור בהכרח במפלגה שעל פניו, המצע שלה קרוב לעמדותיי, אלא במפלגה שתוכל, לדעתי, להחליט את ההחלטות הנכונות ולמנוע מצב שבו המדינה פושטת רגל.