הנה, עוד ביקור של מזכיר המדינה האמריקני באזורנו חלף לו.

שוב שיחות עם יושב ראש הרשות, שוב דיבורים על התקדמות לקראת משא ומתן.

הפעם זה לווה ב"הדלפה" מ"ישראלי בכיר", לפיה ישראל מוכנה לשאת ולתת על בסיס גבולות 1967.

ההכחשה מכיוון דוברו של ראש הממשלה הייתה מהירה, כצפוי, והתגובות של יושב ראש מפלגת "הבית היהודי" בהתאם.

לא לזה הם הסכימו, וקשה להאמין שהם אי פעם יסכימו.

הגבולות האלה מסכנים את מדינת ישראל ואת ביטחון אזרחיה, הרבה יותר מהמצב הקיים.

מה שרוצים ברשות זה להתחזק, על חשבוננו.

הם רוצים שחרור אסירים, עוד ביטוי מכובס שהמשמעות שלו היא שחרור מחבלים.

הם רוצים להתחמש, הם רוצים עוד שטח, רצוי כזה שממנו ניתן לתצפת ולשגר טילים.

מילים יפות זה לא מספיק, המעשים הוכיחו את עצמם יותר מדי פעמים.

כשנשיא ארצות הברית בא לאזור, ואחריו גם מזכיר המדינה, הם רצו להתניע את תהליך השלום, בכל מחיר.

אולי הם תמימים שחושבים שזה אפשרי, או אולי לא אכפת להם מגורלה של מדינת ישראל.

ראינו הסכמים קודמים, הרגשנו את ההשלכות, ועכשיו הם באים ודורשים לסגת לגבולות שהיו בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים.

בו בזמן, האיחוד האירופי מקדם חרם משונה על ישראל.

להפריד בין ישראל ה"לגיטימית" לבין אותם "שטחים כבושים", או בקיצור, לפעול נגד ישראל כדי שהעולם הערבי יהיה מרוצה.

אותו עולם ערבי שמוכר להם נפט, אותן מדינות שאזרחיהן היגרו בהמוניהם למדינות אירופאיות כמו צרפת, שבדיה ובריטניה.

זה ירגיע אותם קצת, לפני שהם ינסו להחיל את חוקי השריעה על המדינות שאליהן היגרו.

למראית עין, ישראל נמצאת תחת מצור מצד מדינות מערביות, שלא נחשבות לעוינות במיוחד, כביכול רק בגלל אותם "שטחים כבושים", אבל למעשה, לא מדובר רק ביהודה ושומרון, אלא גם ברמת הגולן.

למעשה, לא מדובר בפגיעה בישראלים בלבד, אבל מה זה משנה, העיקר להחרים.

יש כאן תמונה כוללת, והיא הרבה יותר גדולה ממה שהם רואים.

אלו לא ויכוחים על שטח, אלא על דת ותרבות.

אין נייר שיביא לקץ הוויכוח הזה.

לנייר אין משמעות עבורם, ברגע שהם יקבלו את מבוקשם הם יזנחו את ההבטחות ואת ההסכמים.

הם מאמינים בהתנגדות אלימה.

מבקשים לשחרר מחבלים, משמע, מאמינים שהם לא פשעו בכך שהם רצחו חפים מפשע.

מחנכים לשנאה ומשלהבים את ההמונים נגד ישראל, מהללים את דרך הטרור וזונחים את השלום.

זו הסיבה שלא יכול לשכון שלום בינינו לבינם.

האיחוד האירופי, וכן ארצות הברית, לא מבינים, או שלא רוצים להבין, שזה הרבה יותר מורכב ומסובך, ושמעורבים בזה שיקולים רבים, בעיקר ביטחוניים.

הידיעה על בן חמש שיידה אבנים לעבר כוחות צה"ל ועוכב מזעזעת, ולא רק בגלל העיכוב שלו לתשאול או חקירה, אלא בשל העובדה שילד בן חמש יידה אבנים.

זה החינוך שמקבלים שם, זה מה שמחלחל לראש שלהם, ואנחנו עוד אמורים להאמין בשלום?

מדברים על הרבה נושאים, ומשאירים אחד בצד, בלי לגעת בו ובלי לדבר עליו.

הם לא רוצים אותנו פה, הם מעולם לא רצו, והם לא מאמינים בדו קיום, בוודאי שלא בשלום.

אלו שאמורים לשאת ולתת תומכים בכל מה שאנחנו לא, מתנגדים לקיומנו, ואילו אנחנו אמורים להיות הצד שמוותר, כביכול הצד החזק יותר.

כנראה שמישהו שכח שבמדינות סביבנו חיים מאות מיליוני מוסלמים, ולמדינות האלה יש נשק וכוח צבאי לא מבוטל כלל.

ראינו מה קורה כשאנחנו, בתור "הצד החזק", מוותרים.

עקרנו משפחות מגוש קטיף ומצפון השומרון, כי כך החליט ראש הממשלה דאז.

הטילים לא הפסיקו, ולמעשה, המצב הביטחוני בדרום הארץ הוחמר.

למעשה, גם בתקופות של "רגיעה", תושבי הדרום ממשיכים לחיות תחת איום, כאשר גם אתמול נורו טילים לעבר יישובי הדרום.

לא שומעים על זה, אבל מדי פעם אפשר לקרוא ידיעה קטנה על כך שהחמאס מנסה לפתח טילים לטווח ארוך יותר, עד גוש דן.

האם גם משם נידרש להתפנות?

אסור להסכים למתווה שכזה, שיסכל כל אפשרות להגן על האזרחים.

ביטחוננו וקיומנו חשוב יותר מהתדמית של מדינת ישראל כלפי חוץ.