עוד ניסיון, ועוד אחד.

בסוף זה אמור להצליח, נכון?

לצאת מהמערבולת הזו, זו תהיה ההצלחה.

לצאת מהבור העמוק הזה, מהמחשכים, מדרך ללא מוצא.

אפשר להגיד שזו החלטה לשנה החדשה, או לפשט את זה, ולהגיד שזה עוד ניסיון לקיים החלטות משנים קודמות.

האם זה בכלל אפשרי?

כנראה שלא, אבל לעולם לא אדע אם לא אנסה.

יותר מדי שנים במצב הזה, יותר מדי דברים שקרו, ואולי גם אלו שלא קרו משפיעים כאן.

מחשבות שהתגבשו וגם כאלה שהתפזרו, חלומות שלא יוגשמו, וגם זה, האחד שאני לא מוכנה לוותר עליו.

להחזיק בו או לאבד את כל מה שאני עדיין מצליחה להחזיק.

מי אמר שזה פשוט?

להחזיק בחלום אחד שנים ארוכות, לראות אותו מתרחק בכל פעם מחדש, ולהמשיך באחיזה החזקה.

זה מורכב ומייאש, אבל בעיקר, זו הייתה האפשרות היחידה, וזו עדיין האפשרות היחידה.

כמי שעומדת על הגבול הדק ההוא, אין אפשרות אחרת.

אולי זה יוביל אותי לצד האחד של הגבול ואולי לאחר, אבל כרגע, זה מה שמחזיק אותי, גם אם בצורה שלא נראית בריאה במיוחד.

לא בריא להיאחז במשהו שעלול להתנפץ לי בפנים, לא בריא להיאחז באותה המחשבה במשך שנים, אבל לפעמים זה כל מה שנשאר לאדם.

כשחלומות אחרים מתנפצים, צריך להיאחז באחרים.

ויתורים שבאו בעקבות אילוצים רק גרמו לי להמשיך ולהיאחז, בכוח, ולהמשיך להחזיק את עצמי.

אני חזקה, בצורה מעוותת שכזו.

נמצאת בתוך בור אפל, וממשיכה להחזיק מעמד, גם כשלפעמים התחושה היא של מחנק אדיר.

דרכים שונות ותמיד התוצאה הייתה כישלון, ולמרות זאת, אני עדיין כאן, מסיבה שלא ממש מובנת לי.

לבד, כבר שנים זה ככה, וכשמדי פעם מגיעה התקווה, המציאות מרסקת אותה.

אני לא יודעת למה הניסיון הזה יוביל, כמה זמן זה ייקח עד שאני אראה תוצאות, לטוב ולרע.

הרבה סימני שאלה, וכל זה קרה בכלל בגלל אירוע קטן שגרם לי למהר קצת.

לנסות שוב, גם אם אני לא ממש מוכנה לאכזבה נוספת.

הפעם זה יהיה שונה, ואולי גם הסוף יהיה שונה.

ימים יגידו.

אבל אני מנסה, שוב.

רוצה לצאת מהבור הזה, ואם אין לי מי שיושיט עזרה, אני אצטרך להמשיך בדרך הישנה, ולעזור לעצמי.

או להרוס, אני לא ממש בטוחה.

הייתי רוצה לדעת בוודאות שמשהו טוב יקרה.

שזה לא יסתיים כך, שזה לא מה שצפוי לי לשארית ימיי.

אבל בחיים אין ודאות.

אני רוצה שינוי, אבל כפי שקרה בעבר יכול לקרות גם בפעם הזו.

מאמצים הם לא ערובה לשיפור.

כישלון הוא אפשרות, גם כשלא רוצים להכיר באפשרות הזו.

אני צריכה להתכונן לדבר שאי אפשר להתכונן אליו, כי הוא תמיד מפתיע, בזמן שאני מנסה להימנע ממנו.

זו לא תהיה הפעם הראשונה.

אבל נדמה שמניסיון לניסיון הבור מעמיק ומחשיך, גם כשנדמה שזה בלתי אפשרי.

אני רוצה לצאת, רוצה לשכוח מהשנים האלה, להגיע למצב שבו השגרה היא יותר מרצף של ימים רעים וגרועים יותר, שגרה שיש בה תוכן, שאין בה את כל המרכיבים האלה שאוהבים מאוד להתחבר.

כל צעד הוא קטן וגם גדול.

כל החלטה היא קשה, ותמיד נכנס השיקול הזה, של הכישלון.

אז עוד ניסיון.

רק עוד אחד...