אז אחרי שנשיא ארצות הברית הכריז מה שהכריז, והצהיר שהוא מבקש אישור מהקונגרס, הוא שוב התקפל.
רוסיה הציעה הצעה שמצאה חן בעיניו, אולי כי היא מאפשרת לו לרדת מהעץ שהוא ממילא לא רצה לעלות עליו.
הוא ממילא לא היה צריך לדבר על תקיפה, אבל זה מה שהוא עשה, והראה שאין לו שום מחשבה לפעול כפי שהוא מדבר.
במילים אחרות, מילים לחוד ומעשים לחוד.
באיראן כבר הבינו את המסר, ומתעקשים על זכותם לגרעין.
בקרוב גם הסנקציות יוסרו, כי לא אכפת לו, לנשיא ארצות הברית.
לפי דיווח בתקשורת בארצות הברית, ייתכן שנשיא איראן ייפגש עם נשיא ארצות הברית כבר השנה.
עכשיו הוא גם טוען שארצות הברית היא לא השוטר של העולם (כנראה שהשוטר מגיע רק אם יש לה אינטרס כלכלי).
המסר הוא חד וברור גם בשבילנו, וקשה שלא לחשוב על התלות שלנו בארצות הברית, שנראית מסוכנת כרגע.
אנחנו קשורים למדינה שבראשה עומד נשיא הססן, שאין לו נכונות לעמוד במילתו, ואשר מעדיף לפזר הבטחות מבלי לחשוב על ההשלכות.
הוא חיכה שנתיים לפני שהוא איים בפעולה.
שנתיים שבהן אנשים נהרגו ואחרים איבדו את ביתם, הפכו לפליטים בתוך מדינתם או נאלצו להגר ממנה.
עכשיו כבר מאוחר מדי לשנות את התמונה.
אבל הוא בחר לאיים בתקיפה, ואז להגיד שזה תלוי בקונגרס.
עכשיו סוריה כבר לא מעניינת, או אולי שוב לא מעניינת: עכשיו הוא רוצה להתמקד בענייני פנים.
משנה את דעתו בכל רגע, לפחות כך זה נראה מכאן, ואולי זו התנהגות של מי שאינו יודע מה לעשות ואיך לתפקד.
אומרים שהייתה צפויה לו מפלה בקונגרס, שהוא לא היה מקבל גיבוי לתקיפה, שהציבור לא מעוניין בזה.
אבל למה עכשיו?
למה לא שמענו על איום ממוקד, משהו קצת יותר מגובש, כבר לפני שנתיים, כשנשיא סוריה החליט לצאת נגד אזרחי מדינתו?
למה לא שמענו על ניסיון לפרק את סוריה מנשק כימי כבר אז, למה לא דאגו לזה במשך כל השנים?
כמות עצומה של נשק כימי, שנמצאת בידיו של רודן.
מישהו חשב שזה בטוח, להשאיר מצבור אדיר של נשק בידיים של רודן, ועוד כשהוא טובח באזרחיו?
למה מועצת הביטחון יודעת לגנות את מדינת ישראל, ולא את הפעולות הזדוניות, הזוועתיות של משטר אסד?
איפה כולם היו?
הרבה שאלות שצריכות להישאל, ואולי מסקנה אחת: כשלמדינות אין אינטרס מיוחד, הן מתעלמות.
הן נזכרות כשכבר מאוחר מדי, כשהנזק כבר נעשה.
אני לא יכולה שלא להשוות את מצבה של מדינת ישראל במועצת הביטחון לעומת מצבן של אחרות, שגורמות לסבל אדיר לאזרחיהן.
במשך שנתיים התנהלה מלחמת אזרחים בסוריה, כשבעולם אולי יודעים עליה, אבל המנהיגים מעדיפים שלא לדון יותר מדי בעניין.
עד שלא זעקה התקשורת, עד שלא פורסמו תמונות של גופות הקורבנות מהקטל בנשק כימי, ההצהרות של נשיא ארצות הברית נשמעו יותר כמו נזיפה קלה.
העולם המערבי עדיין חסר אונים כאשר מתבצע טבח של אזרחים.
העולם המערבי נראה חסר אונים גם מול הגרעין האיראני.
אולי אני טועה, והם פשוט מעדיפים שלא להתערב.
כל אותם מנהיגים של מדינות מערביות מתקדמות, מעדיפים לשתוק כאשר מדינות טובחות באזרחיהן או כאשר הן מאיימות על מדינות אחרות.
גם העובדה שבערב הסעודית לנשים אסור לנהוג ברכב או אפילו לצאת מהבית ללא אישור, לא מפריעה למדינות המפותחות שדוגלות בשוויון זכויות.
כנראה שהנפט חשוב מעקרונות.
אז למה שיהיה להם אכפת מהגרעין האיראני, אם המדינה היחידה שמאוימת היא מדינת ישראל?
למה שיהיה להם אכפת מסוריה, אם המלחמה היא בתוך המדינה ולא פורצת החוצה ולא מגיעה לפתח ביתם?
באיראן ובסוריה כבר הפנימו את המסר.
האם גם אנחנו הפנמנו את המסר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
