לפעמים נדמה שהתמימות של "המערב הנאור" מדהימה.

הנטייה להתעלם מההיסטוריה, ממה שכבר קרה לפני עשרות שנים וגם לפני שנים אחדות, חוזרת על עצמה בצורה מעוררת השתאות.

הפעם לא מדובר רק בנו, ולא מדובר באיום רק על ישראל.

אבל מסתבר שגם זה לא מספיק כדי שמישהו שם יתעורר ויתחיל לעמוד על שלו.

מבחינת ארצות הברית, זה בסדר שלאיראן יהיה גרעין, למטרות אזרחיות בלבד.

מי מבטיח שכך יהיה, ושאיראן לא תרמה את העולם עד שתגיע לנקודת האל חזור?

למה למישהו בכלל יש ספקות באשר למטרותיה של מדינה שמנהיגיה קוראים לארצות הברית "השטן הגדול", ולישראל "השטן הקטן"?

מישהו באמת מאמין להם, שהם ישתמשו בגרעין למטרות אזרחיות בלבד ולא יגיעו למצב של ייצור נשק גרעיני?

זה לא מספיק, מה שאומר נשיא ארצות הברית.

כפי שהוא עצמו אומר, מילים אינן מספיקות.

איראן יכולה להשתמש ברטוריקה אחרת, אבל היא לא השתנתה.

הם לא שוחרי שלום, וגם אם הנשיא הנבחר שלהם בחר במילים מסוימות לאחרונה, זה לא אומר שהוא שינה את עורו.

מי שמארגן תערוכות נשק עם טילים שיכולים להגיע עד ישראל, מי שכל הזמן טוען שישראל אשמה בכל, לא יכול להיות שמעוניין בדיאלוג של ממש עם המערב.

אומנם הנשיא הזה, בניגוד לקודמו, לא מכחיש את השואה, אבל זה לא מספיק, ובעיקר, לא משכנע.

הספק מנקר, וכך צריך להיות.

אסור להתגמש מולם.

ממדינת ישראל דרשו מחוות כדי לשבת לשולחן המשא ומתן.

אני תוהה מה נשיא איראן ידרוש כדי "להתקדם" בדיאלוג עם המערב, וכמה גמישים יהיו מנהיגי המערב, ובראשם נשיא ארצות הברית.

בכלל, נדמה שהגישה בבית הלבן בימים אלה מדברת על פשרה בכל מקרה, ולא על התעקשות על העקרונות החשובים ביותר.

כנראה ששם כבר שכחו את צפון קוריאה, ואולי יותר נוח להתעלם ממה שקורה שם כבר למעלה מחצי מאה.

אבל קל יותר לוותר ולהגיע להסכם, קל יותר להתעלם ממה שקורה בשטח וממה שנאמר.

המדיניות החדשה היא התקפלות.

זה מה שנדרש מישראל, וייתכן שגם ארצות הברית תתחיל להתקפל, כדי להגיד שהם הגיעו למשהו, כדי שהנשיא שלהם יוכל להיזכר כזה שסיים את הנתק בין ארצות הברית לאיראן.

משהו מעוות בדרך הזו.

זו חשיבה של "מה יגידו" ולא "מה יהיה".

אז עכשיו, מבחינתם, זה בסדר להתרכך ולהגיד שלאיראן יש זכות לגרעין, העיקר שיהיה אפשר לנסות לשבת לשולחן ולהגיע להסכמות כלשהן.

תמימות או שכחה?

קשה להבין מדוע ארצות הברית מוכנה להתפשר, וקשה עוד יותר להבין מדוע ראש הממשלה שלנו בחר להשתמש במילים שעלולות להתפרש כאישור לכך שיש לאיראן זכות לגרעין, האם זהו מסר שתואם מראש עם ארצות הברית?

אנחנו צריכים להיות מוטרדים, והאמריקאים צריכים להיות מוטרדים אפילו יותר.

החשדנות צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, בעיקר כלפי מי שקרא בעבר קריאות נגד ארצות הברית.

אין מקום לגמישות ולהתקפלות, אין מקום להסרת הסנקציות ובהחלט אין מקום להסרת האיום הצבאי.

זה פשוט לא עובד כאן, בשכונה הקשה שנקראת המזרח התיכון.

כאן, רק הכוח מדבר.