לפני שניתנה הכרעת הדין במשפט "הולילנד", חשבתי ששוב נראה זיכוי משונה, והופתעתי, כי לא חשבתי שירשיעו ראש ממשלה לשעבר בסעיף חמור שכזה, ופתאום נדמה היה שמערכת המשפט שלנו התעוררה.

אחרי פרשיות שנגמרו בזיכוי או בהרשעה פחותה, קיבלנו הכרעת דין שבה היו הרשעות רבות.

אתמול ניתן גזר הדין לרוב המורשעים, והעונשים חמורים, כמו שהפרקליטות רצתה, יש בהם קלון ויש בהם מאסר ממושך למדי.

שש שנים בכלא לראש ממשלה לשעבר שהורשע בקבלת שוחד (גם אם בעקיפין), זה לא דבר של מה בכך, בכל זאת.

חומרת העבירה בלתי נתפסת, וקשה לתפוס את זה שראש עיר עשה דבר שכזה, קשה להאמין שמהנדס עיר פעל בצורה כזו, אבל זה דבר שקורה, ואולי לא תמיד אפשר להוכיח, אבל הפעם זה הוכח, ולשם שינוי, יש תחושה שבתי המשפט לא מסונוורים כמו בפעמים קודמות, ומתייחסים לחומרת העבירה ולא רק לדרגתם של מבצעיה.

נדמה שעל כל המורשעים ניתן לומר "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא": ראש העיר שהפך לראש ממשלה, סגן ראש העיר לשעבר, מהנדס העיר, אנשי עסקים, וזה לא נגמר בעסקת טיעון מקלה, אלא בגזר דין שמצביע על חומרת העבירות, שמהדהד ועוד יהדהד בעתיד.

יהיה ערעור, ברור שיהיה, אבל אין פסול בעיניי שמי שעבר עבירה ישלם עליה, גם אם הוא ראש ממשלה לשעבר, ואין מקום להקלה על רקע של תרומה לעיר ולמדינה כאשר מדובר במי שניצל את תפקידו ומעל באמון הציבור.

שוויון בעיני החוק הוא ערך יסודי בדמוקרטיה: אי אפשר להתחמק מהחוק בנימוקים משונים שקשורים למעמד, ולרשות השופטת אסור להתחשב במעמד גבוה כפוטר מעונש.

אני לא מתכוונת להמר על החלטת בית המשפט העליון, אבל לא הייתי רוצה לראות אותו יוצא נקי מהעניין הזה, לא הייתי רוצה לראות כאן זיכוי שייראה תמוה עד מאוד.

היו יותר מדי פרשיות לאולמרט, יותר מדי סימני שאלה צצים כאן, ואולי משהו השתנה בנבחרי הציבור שלנו.

הפרקליטות מערערת על זיכוי אולמרט בשתי פרשיות, ואי אפשר להתעלם מכמות הפרשיות, גם אם הוא לעולם יטען שהוא זכאי ומעולם לא לקח כסף לכיסו.

אולי אנחנו צריכים שיטת סינון חדשה, לבדוק כל צעד ושעל של מועמדים לתפקידים בכירים, גם מועמדים לראשות מפלגה ולראשות ממשלה, כדי שסימני השאלה שלנו, האזרחים, יפחתו, גם אם לא לאפס.

זו לא הפעם הראשונה שבכירים מורשעים, כנראה שזו גם לא הפעם האחרונה.

כבר ראינו חברי כנסת ושרים נכנסים לכלא לרצות עונש מאסר, במקרים רבות בעקבות שחיתות.

הרשימה די ארוכה וקצת קשה לזכור את כולם, ואולי אתמול היה באמת יום עצוב, אבל הייתה בו גם הקלה, כי כך מראים שלשחיתות אין מקום במדינת ישראל.

ככל שאני חושבת על זה יותר, העונש נראה לי ראוי והולם, כי מה שנעשה לא יתוקן, הבניינים שנבנו לא ייהרסו וכל זה נעשה מאוחר מדי כדי לשנות את שנעשה, אבל אולי זה יעצור לרגע את מי שיש להם את הכוח לאשר תכניות של יזמים שאינן מתאימות, במידה ויוצע להם בצע כסף תמורת חתימתם.

שיזכרו, כי יש שופטים שלא רואים את מעמד הנאשם, אלא רק את חומרת העבירה.