נתפסנו לא מוכנים.

שלושה נערים נחטפו לפני שבוע בגוש עציון.

שבוע בלי אות חיים מהם, בלי דרישת כופר מהחוטפים, דממה מציקה.

כוחותינו יצאו למבצע ביהודה ושומרון, עוצרים פעילי ארגוני טרור וכאלו הנחשדים בקשר למקרה, ועדיין, לא הגיעו לחטופים.

מדברים מדי פעם על עוד סיכול של חטיפה בידי ארגון טרור, לפעמים בעזה, לפעמים ביהודה ושומרון, והמספר של הסיכולים לא נמוך בכלל, אבל זה קרה.

המשטרה לא התייחסה ברצינות לשיחה שהתקבלה במוקד, השעות שנקפו אולי סייעו בטשטוש העקבות.

המשפחות ממשיכות לחכות, עם אמונה וקהילות שתומכות בהן.

זה לא נראה כמו החטיפות הקודמות, לא מדובר בחיילים על גבול נפיץ, מדובר על נערים ביהודה ושומרון.

אין קבלת אחריות ואין דרישת כופר, וזה לא דומה בכלל, כבר שבוע עבר, שעות ארוכות של מתח שהפכו ליממות, והמתח הוא אולי המכנה המשותף לכל החטיפות.

התקשורת העולמית בקושי התעניינה בהתחלה, אולי כי לא התקיים התנאי הזה, של קבלת אחריות ודרישת כופר, אבל לנו זה ברור, כבר עברנו את זה פעם, זה החמאס, זה העידוד שלו, ההצהרות הלוחמניות שלו, ההסתה ההולכת ונמשכת ביהודה ושומרון.

גם לתקשורת המקומית יש מעט מאוד מה לספר לנו, אין מה לדווח כשאין התקדמות משמעותית, צעד גדול בכיוון החטופים והחזרתם הביתה.

מדובר בנערים, בן תשע עשרה ושני בני שש עשרה, שלא חזרו הביתה לסוף השבוע, שנכנסו למכונית הלא נכונה, שלא ידוע לנו כרגע דבר על גורלם.

לא ברור מה בדיוק קרה שם, מה שידוע לנו זה שהם לא הגיעו הביתה, ושאחד מהם התקשר למשטרה ודיווח על החטיפה.

היה כאן מחדל, ללא ספק, לא ייתכן שיתעלמו מאדם שמתקשר בשעת מצוקה ומדווח על חטיפה.

יש כאן בעיה נוספת, שהיא תרבות הטרמפים ביהודה ושומרון, שגם בני נוער עולים על טרמפים בדרכם הביתה, ובעיניי זה מסוכן כל כך, קשה לי להבין איך נותנים לזה להימשך, איך מוסדות חינוך לא מוצאים פתרונות שייתרו את הצורך בטרמפ על מנת להגיע הביתה.

את הבעיה הזו צריך לפתור בהקדם, כדי שלא נצטרך להתמודד עם עוד חטיפה, שלא יהיו עוד משפחות שיעברו את מה שעוברות משפחות שלושת הנערים (ואני, באופן אישי, מתנגדת לכך שאנשים מסוימים אומרים שזה בסדר ושזה חלק מהחיים שם, זה לא תקין כאשר טרמפ הוא אמצעי התחבורה המקובל).

החטיפה הציפה את הנושא הזה, כמו גם את חוסר היציבות ביהודה ושומרון, את ההסתה שם, את בסיס חמאס שהולך ומתחזק.

חלוקת הממתקים בגדה ובעזה לאחר החטיפה מזכירה את ימי הפיגועים, שלאחריהם היו מחלקים לאזרחים דברי מתיקה למיניהם, חגיגה על דמם של אזרחים, בהם גם ילדים.

הכאב שלנו הוא השמחה שלהם.

זה לא חדש, כמובן, אבל ממשלת האחדות בין פת"ח לחמאס (שני ארגוני טרור, למקרה שמישהו בעולם המערבי הספיק לשכוח) לא התכוונה להפסיק את ההסתה, ועבר זמן מה עד שמחמוד עבאס (יו"ר הרשות) גינה את החטיפה של שלושת הנערים מול המצלמות, אם כי סביר להניח שמול ההמונים ברמאללה הוא ידבר אחרת, כי בכל זאת, הוא היה נחוש לשחרר מחבלים כתנאי מקדים למשא ומתן (אולי כדאי להזכיר שהוא הסתיים בטרם התחיל).

עם כל הדיבורים, התדרוכים, ההשערות, הפרשנויות והטורים האישיים, נשארת שורה תחתונה אחת: שלושת הנערים עדיין בגדר חטופים, נעדרים שעבר למעלה משבוע מאז התקבל מסר מהם או בקשר אליהם, והמשפחות עדיין מחכות.