אחת לכמה זמן זה חוזר על עצמו, עוד סבב, עוד עימות.

זה לא שהיה שקט לגמרי בשבועות האחרונים, מדי פעם נפל עוד טיל או עוד פצצת מרגמה, אבל המספרים היו נמוכים.

לאחרונה זה התגבר, ומדי יום שומעים על עוד אזעקות ונפילות, יירוטים ופגיעה קשה בשגרה של תושבי הדרום.

לא שהשגרה שלהם בשנים האחרונות מעודדת במיוחד: מדי פעם יש אזעקה, “צבע אדום", והתושבים צריכים למצוא מחסה, לפעמים תוך חמש עשרה שניות בלבד.

כל זה לא חדש לנו, לא חדש לממשלה, ולמרות זאת, עד כה הממשלה טרם פעלה בצורה נרחבת, טרם ראינו תקיפה גדולה.

מדברים על החשש שהפעם הטילים יגיעו עד תל אביב, כי הפעם, כך מספרים לנו, לחמאס יש מאות טילים שיכולים לפגוע בגוש דן.

עד לשעה זו, הטילים הגיעו כבר לבית שמש ולרחובות.

תושבי הדרום, הם כבר סובלים את השגרה הלא תקינה הזו מזה זמן רב, והממשלה, כך נדמה, לא ממהרת לתקוף כאשר חלקים מסוימים ממנה מותקפים.

אי אפשר שלא לתהות מה כן יגרום לממשלה להחליט על מבצע, לא על היערכות, לא על תקיפות ממוקדות שלא משפיעות מספיק על ארגוני הטרור, אלא מבצע רחב היקף, שלא יסתיים בהנפת דגל לבן.

למה בדיוק מחכה ראש הממשלה?

ההבלגה הזו לא מתפרשת, ומעולם לא התפרשה, כסימן לחוסן וחוזק, בייחוד לא במזרח התיכון, שבו הפגנת כוח היא הדרך היחידה.

זה לא מתקבל על הדעת.

כל כך הרבה תושבים, ביישובים כפריים ועירוניים, נמצאים בטווח הטילים, מתבקשים להישאר קרוב למרחבים מוגנים ולעיתים לשהות בתוכם בלילה, ואילו הממשלה מתקשה להחליט על יציאה למבצע צבאי.

כן, למבצע צבאי יש השלכות, יש סיכונים ויש עלויות, ואסור להתעלם מהם, אבל אסור להתעלם מתושבי הדרום, אסור להתעלם מהזכות שלהם לחיות.

הזכות לחיות היא זכות בסיסית כל כך, ולכל אזרחי המדינה יש את הזכות להיות מוגנים, ולמדינה יש את החובה להגן עליהם, גם אם המחיר הוא פגיעה בתדמית המדינה בעולם.

זה אולי לא נעים לספוג גינוי, אבל זה מחיר שכדאי לשלם תמורת ביטחונם של אזרחי המדינה.

מגיעה לתושבי הדרום שגרה תקינה, לכל אזרחי המדינה מגיעה שגרה תקינה, וטילים משבשים אותה.

החשש מפני טילים על תל אביב וגוש דן מובן, אבל אני לא מבינה, למה זה לא מפריע להם באותה המידה שתושבים בדרום חיים תחת איום טילים ופצצות מרגמה?

האם מישהו שכח שהם אזרחים שווי זכויות?

אני לא מצפה לדיבורים על כך שמגיע להם, אני מצפה למעשים, לתקיפה של תשתיות הטרור, להרתעה שתיתן לנו שקט, לכולנו, בכל מקום בארץ.

המראות האלה, של פגיעות ישירות בחצרות, בבתים, של רסיסים, לא צריכים לחזור על עצמם.

נדמה שבכל פעם אנחנו רק מנסים להשיג עוד זמן, וגם ארגוני הטרור רוצים עוד זמן, אבל הם משתמשים בזמן הזה כדי להתחמש, אפילו יותר מבעבר, ואנחנו רק רוצים שקט.

שקט במרכז ושקט בדרום, שקט בתל אביב וגם שקט בבאר שבע, שגרה תקינה בכל מקום.

לא מדובר במתקפת טילים שהתחילה היום או אתמול, מדובר על מצב שהוא כמעט שגרה עבור תושבי הדרום, וזה בלתי נסבל בעיניי.

אם נמשיך להבליג, החמאס ויתר ארגוני הטרור לא יפסיקו לשגר טילים, הם לא יפסיקו לנסות ולפגוע באזרחי המדינה.

הממשלה חייבת להראות כוח, להחזיר את ההרתעה כמה שרק ניתן, להחזיר את השקט לתושבי הדרום ולאפשר להם שגרת חיים תקינה ובריאה.

להחזיר לכולנו את שגרת החיים התקינה, כי בסופו של דבר, כולנו בטווח כלשהו, ולכולנו אותה הזכות.