נדמה שלמרות כל שיגורי הטילים, פצצות המרגמה, חפירת המנהרות וההצהרות הלוחמניות של ארגוני הטרור, יש כאלה שעדיין רוצים לדבר איתם.

הבוקר עוד דיברו על הפסקת אש.

שכחו לספר שזו הפסקת אש חד צדדית, שרק מדינת ישראל משתתפת בה, ואילו ארגוני הטרור שבעזה העדיפו להמשיך לשגר טילים, לכל טווח אפשרי, לכל כיוון אפשרי.

אחרי כמה שעות ראש הממשלה נתן הוראה, או אולי אישור, לחזור לתקוף ברצועה, כי הפסקת האש לא באמת התקיימה.

אפשר להגיד שזה מוכיח שארגוני הטרור מעוניינים היום במה שהם היו מעוניינים גם אתמול, והם רוצים להרוג, לא לחדול מירי לעבר אוכלוסיה אזרחית.

אבל את זה כולנו ידענו מזמן, או לפחות רובנו, כך שבשבילנו, האזרחים, לא היה צורך בהפסקת אש חד צדדית כדי להוכיח את העניין.

לתקשורת העולמית, אגב, לא אכפת כל כך, ברוב המקרים יעדיפו להתעלם מכך שהירי מעזה נמשך, יעדיפו להתעלם מכך שיש פגיעות ישירות, כי ככה זה תמיד, והתקשורת ממעטת לשנות את דרכיה.

לא אותם אנחנו צריכים לרצות, לא הם קהל היעד, וגם לא מנהיגי העולם ה"נאור", שרובם לא מתמודדים עם טילים שנורים לעבר אוכלוסיה אזרחית מדי יום.

האזרחים הם אלו שצריכים להיות מרוצים, ומעל לכל, בטוחים בארצם, כי הם קהל היעד של הממשלה.

אזרחי הדרום, המרכז, הצפון, בכל יישוב ובכל מעמד, ללא אפליה.

לא ייתכן שבדרום הארץ סופגים את הירי הזה כבר למעלה מעשור, לא ייתכן שניתן לזה להימשך, לא ייתכן שנציב לעצמנו מטרה של שנה אחת שקטה.

זהו? נגמר? בעוד שנה נפרק את המדינה ונארוז את המזוודות בדרך לשום מקום?

אני רוצה לראות את אחד ממנהיגי העולם ה"נאור", מאלה שאומרים שמדינת ישראל צריכה להתאפק קצת, שמעזים לנסות ולהציב את הגבול, מתמודד עם ירי טילים ופצצות מרגמה מצד המדינה השכנה, או קבוצה בדלנית במדינה השכנה, כי למען האמת, מבחינת האזרחים, אין ממש הבדל.

מדינה ריבונית לא צריכה לקבל רשות ממדינה אחרת לטפל בארגוני טרור המאיימים על ביטחון אזרחיה.

זכותה של מדינת ישראל להתגונן תוך תקיפה, וחובתה להגן על חיי אזרחיה.

אנחנו לא צריכים להצדיק או להתנצל, לא צריכים להתחשבן כי להם יש יותר נפגעים ולנו יש את "כיפת ברזל", לא צריכים להיות כל הזמן בעמדת מגננה שכזו.

תמיד יהיו כאלה שיבקרו את מדינת ישראל, והם תמיד ימצאו תירוצים לתקוף את המדיניות של הממשלה כאן.

זו לא סיבה להניף דגל לבן, זו לא סיבה לוותר על המדינה.

הפסקת אש, במצב הנוכחי, תהיה מזיקה ושוות ערך לדגל לבן.

רוב תושבי מדינת ישראל שמעו לפחות אזעקה אחת במהלך מבצע "צוק איתן", חלקם שומעים אותה מדי יום, מספר פעמים ביום.

שגרת החיים השתבשה, אבל העם הזה חזק, מקשיב להוראות, מתאחד בשעת משבר.

זה ייקח זמן, וזה בסדר, כל עוד לא נניף דגל לבן בטרם עת, כל עוד לא נחזור על טעויות העבר.

קשה להילחם בטרור, ואי אפשר להכחיש את זה, זה לא דומה ללחימה של צבא מול צבא, וזה גם גורם לפגיעות בקרב אותם לא-מעורבים בצד השני, אבל אין ברירה, כי האפשרות השנייה היא כניעה מסוכנת.

בכל הפסקת אש, בזמן שאנחנו ממשיכים ומבליגים, הם מתחמשים.

אי אפשר להמשיך ולהבליג, זו לא מדיניות נכונה, זו מעולם לא הייתה מדיניות נכונה.