בשבועות האחרונים קשה להתעלם מהסערה שמתרחשת סביב שרת התרבות.

אמן שלא מרוצה מכך שהיא תנאם לפני הופעתו באירוע שמשרד התרבות מממן בחלקו, תאטראות שזועמים על "סתימת פיות" מאחר והיא בוחנת את המשך תיקצובם על ידי המדינה, ושחקן אחד, עודד קוטלר שמו, שהרחיק לכת עם אמירה שאותי קוממה עד מאוד.

לא, היא לא הייתה צריכה להגיד משפט בסגנון של "אנחנו קיבלנו יותר מנדטים", אבל להגיד שמי שהולך אחרי מפלגת השלטון משתייך לעדר בהמות מלחכות קש וגבב זה כבר ממש מוגזם.

זה שתפיסת העולם של הממשלה הנוכחית לא כוללת מימון של הצגות שמאדירות מחבלים או של תאטראות ששחקניהם מתנגדים להופיע ביישובים ישראליים מסוימים, זה לא הופך את מצביעיה לבהמות, זה לא הופך אותם לחסרי תרבות, וזה בהחלט לא אומר שהם לא אוהבים ללכת לתאטרון, לראות סרט טוב או להאזין למוזיקה משובחת.

אני נמנית על מצביעי המפלגה הזו, זה לא סוד, ואין לי בעיה עם העובדה שיש אנשים עם דעה שונה משלי, גם אין לי בעיה לצפות בהצגה שבה השחקנים מחזיקים בעמדות שונות משלי, אני דווקא מאלה שרוצים ללכת לתאטרון.

אגב, הפסקת מימון תאטרון שתומך במחבלים לא יכולה להיחשב לסתימת פיות או להפרה של חופש הביטוי, זה רק יאלץ אותם למצוא מקורות מימון אחרים.

הממשלה לא חייבת לממן את התרבות, אבל רצוי שזה יקרה, אחרת התרבות תהיה נגישה רק לעשירים, במקרה הטוב.

רצוי שהממשלה לא תממן תאטרון שמאדיר מחבלים ומארח כנסים אנטי ישראליים, ובמיוחד רצוי שההצגות שלו לא יוכנסו לסל התרבות של בתי הספר.

ברבות השנים נכתבו לא מעט יצירות שיש בהן מן הביקורת על השלטון, וזה לא דבר רע, אבל אי אפשר לצפות מהמדינה לממן פעילות שכזו, אי אפשר לבוא בדרישה לממשלה שתממן ותמליץ על הצגה שמאדירה מחבלים.

"נאום הבהמות" נדמה כמו המשך לנאום של יאיר גרבוז, שהתייחס ל"מנשקי הקמעות", ולי זה גורם לחשוב על השסעים בעם הזה, במדינה הזו.

לפני עשר שנים התבצע גירוש של תושבים מגוש קטיף ומצפון השומרון, והחשש היה כבד: צעד חריג שעלול להעמיק את השסע עד למלחמת אחים.

סרטים כתומים למתנגדי הגירוש, כחולים לתומכים.

ימין מול שמאל, וזה לא משנה מי הרוב, זה לא משנה מי ניצח בבחירות, למה אנחנו מגיעים למצבים האלה מלכתחילה?

יש לנו כל כך הרבה אויבים מבחוץ, ולא, הם לא ממש מתעניינים בדעות של התושבים כאן, הם רק רוצים לפגוע, הם מצהירים על טילים שמכוונים אלינו בכל רגע נתון, הם מתגאים בכך.

מדינה קטנה, עם כל כך הרבה אויבים, לא יכולה להרשות לעצמה שסעים כאלה, ולא יכולה לאפשר אמירות מכלילות ופוגעניות, לא מימין ולא משמאל.

אנחנו חיים כאן, על אותה פיסת אדמה קטנה, ונלחמים מילולית ותדמיתית אחד בשני, וזה עוד לפני שהזכרנו ארגונים שונים שמגישים מסמכים לגופים בינלאומיים במטרה להאשים את ישראל בהפרת החוק הבינלאומי, וגופים שתומכים בחרם על ישראל.

תסתכלו פנימה והחוצה, תביטו שוב במפה ותראו מי נמצא מסביבנו.

אנחנו מבזבזים הרבה זמן ומרץ על ויכוחים, על העמקת השסע, במקום להשקיע את אותו הזמן ואותו המרץ בתיקון השסע, גם אם לעולם לא נוכל לתקן אותו לחלוטין.