זה בטח נשמע משונה כשזה מגיע מאחת כמוני, אבל אני מייחלת לפיזור הכנסת ולבחירות חדשות, שמהן תקום ממשלה חדשה.

כן, הצבעתי לליכוד, כמו תמיד, ידעתי שנתניהו בראש, ידעתי שמשה כחלון יהיה שר האוצר, ידעתי שהוא לא יהיה טוב.

לא ידעתי כמה שהוא יהיה גרוע.

לא המצב הביטחוני גורם לי לייחל לנפילתה של הממשלה.

אלו המפלגות שמרכיבות את הממשלה שגורמות לי לפתח שנאה עזה לממשלה הזו.

נתחיל בשר האוצר, שאחראי גם על התכנון, שזה היה רעיון רע מלכתחילה: אחרי העלאת מס הרכישה לדירה שנייה (באמת? גם ריבית אפסית על החסכונות וגם מס רכישה גבוה על מי שבוחר להשקיע את כספו?), עכשיו לשר האוצר יש רעיון גאוני ממש: להתיר לקבלנים לבנות עשרים אחוז יותר יחידות דיור (דירות) ללא הגשת בקשה מיוחדת, שדיון בה יצריך זמן ארוך.

כשמדובר בבניין אחד, שיש בו עשרים דירות, זה לא נורא.

אבל מה יקרה כשקבלנים שנמצאים במתחם אחד, ברשות אחת, יחליטו כולם לבקש את ההקלה הזו?

נניח שבמתחם יש תכנית לאלף דירות, ונניח שהרשות המקומית מרוצה מהתכנית הנוכחית, שתזרים לה כספים רבים (היטל השבחה, אגרות בנייה, ארנונה עתידית).

נניח שהיזם מקבל את עשרים האחוזים לפי תכנית כחלון, בהליך קצר יחסית, ולמתחם התווספו עוד מאתיים משפחות.

עוד חמש מאות או שבע מאות ילדים קטנים, שהרשות המקומית תצטרך לדאוג להם לגנים ולבתי ספר, עוד מאתיים או שלוש מאות מכוניות שיצטרכו מקומות חנייה במתחם המגורים, כמו גם במתחמי הקניות הסמוכים.

האם גם עכשיו התכנית הזו נראית טובה?

לאחרונה מנסים להגדיל את הצפיפות במרכז הארץ, על ידי הוספת יחידות דיור לתכניות חדשות, כל זאת, על ידי ועדות התכנון המחוזיות, שאינן צריכות להתמודד עם הבעיות שצצות לאחר מכן.

למה אף אחד לא חושב קדימה, למה אף אחד לא מפתח את צפון ודרום הארץ במקום להגדיל את הצפיפות לרמה בלתי נסבלת?

כבר היום, מי שנוסע בתוך אזור המרכז וגוש דן מרגיש את עומסי התנועה ואת המחסור במקומות חנייה, רואים את המגדלים שצומחים כמו פטריות אחרי הגשם, וקשה להאשים את מי שרוצה לגור במרכז הארץ, במרכזי הערים.

יש שם תעסוקה, יש שם תחבורה ציבורית, יש שירותי בריאות, יש יותר אפשרויות חינוך.

אני לא אומרת שאין פיתוח בצפון הארץ ובדרומה, יש תכנון של קווי רכבת ובניית תחנות, יש תכניות בנייה, אבל לא מספיק, לא כשמשווים לאזור המרכז.

פיזור האוכלוסייה יהיה הדבר הנכון לעשות, מכל הבחינות.

השקעה נכונה בתשתיות, בבתי ספר ובשירותי הרפואה בפריפריה תשתלם למדינה בעתיד הרבה יותר מעוד הגדלת צפיפות דיור באזור המרכז.

אם בוחרים בצעדים קיצוניים, עדיף לבחור בצעד של עצירת תכניות בנייה חדשות ואיסור גורף על מתן הקלות במתחמים שמעל מאה יחידות דיור, ולא בהקלות שנועדו להגדיל את ההיצע במרכז הארץ, וכך להגיע למצב שלא תהיה ברירה אלא לבנות בצפון ובדרום.

זה נשמע מטורף, אני יודעת, אבל בצפון ובדרום יש פוטנציאל לא ממומש, וניתן, לפחות בינתיים, לרכוש שם דירות במחירים קצת יותר נמוכים מאשר במרכז הארץ, וזה לא שאין שם מתחמי תעסוקה או שירותי בריאות, אבל הם יתפתחו ככל שתגדל האוכלוסייה ותהיה דרישה מצד התושבים.

אבל סביר להניח שהרעיון הזה לא יתפוס את אוזנו של שר האוצר, ואולי זה קצת קשור לזה שאחיו, קובי כחלון, היה קבלן, לפני שהוא הפך לחבר מועצת עיריית ירושלים, סגן ראש העיר האחראי על ועדת התכנון המקומית, ואז למנהל מטה הבחירות של משה כחלון, ובחזרה לתפקידו בעיריית ירושלים (עד לפרישתו בחודשים הקרובים).

אולי זה לא קשור לאחיו בכלל, אלא לנקודת המבט שלו בנושאי תכנון ובנייה.

אז אמנם שר האוצר הוא לא השר היחיד ולא חבר הכנסת היחיד שגורם לי לייחל לבחירות בעתיד הקרוב, אבל הוא בהחלט מספק לי סיבה טובה להאמין שטוב לא ייצא מהממשלה הזו.