כבר חודשים ארוכים התקשורת מספרת לנו על יידוי אבנים בירושלים, בכבישי יהודה ושומרון, בקבוקי תבערה, ונדמה שהבעיה רק מחמירה.

בשעה שלאחרונה שוב יש טפטופי רקטות בדרום, בירושלים ממשיכים לחיות בצל הטרור הזה, שיש שקוראים לו בטעות "טרור עממי", ומחכים למשיח, מושיע שיגאל אותם מהפחד לנסוע בכביש או ללכת בעיר העתיקה בשקט.

אני לא יודעת למה אני מרגישה שלא מקדישים לזה מספיק תשומת לב.

אולי כי אני שומעת על עוד ועוד מקרים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, אולי כי בשבוע שעבר אזרח שנהג ברכבו שילם בחייו.

איפה המשטרה?

לא ברור למה אי אפשר לשים יד על אותם מיידי אבנים, מחבלים קטנים, רוצחים קטנים.

לא ברור איך קרה שבמדינת ישראל, עיר הבירה נקשרת לכותרות שליליות על פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה, או פיגועי דריסה, או פיגועי דקירה על בסיס די קבוע.

האם חזרנו אחורה בזמן, לימי השיא של האינתיפאדה השנייה?

אולי השאלה הכי גדולה שצריכה להישאל כאן היא למה, לכל הרוחות, אסור לכוחות הביטחון להשיב בירי אש חיה בתגובה ליידוי אבנים ובקבוקי תבערה?

צריך להבהיר כאן נקודה: זה עלול להתפשט.

אף אחד לא מוגן, בשום יישוב בארץ.

היום זה קורה בירושלים וביהודה ושומרון, מחר זה יקרה בכבישים הראשיים שליד יישובים ערביים, וזו לא נבואה שחורה, זה כבר קרה בעבר.

אם לא ייתנו לכוחות הביטחון או לאזרחים חמושים את האור הירוק לפתוח באש כנגד אותם מחבלים צעירים (או לא צעירים, זה לא ממש משנה), התופעה תתפשט כמו אש בשדה קוצים, ואנחנו נמצא עצמנו במצב בו אזרחים יהודים לא יוכלו להסתובב בחופשיות משום שהם חוששים משכניהם הערבים.

זה לא חייב להיות ככה, אפשר גם לחזור לימים שבהם יהודים קנו מערבים והסתובבו ביישוביהם ללא חשש, ימים בהם היה קצת יותר קל כאן, קצת יותר נעים.

אין כאן מקום לחשיבה של "מה יגידו בעולם המערבי", אין מקום להתחשבות במדינות אחרות, לא כשמדובר בחיי אדם.

מבחינת מדינות רבות, זה לא ישנה אם מיידי אבנים ייענשו או יקבלו פרס, מדינת ישראל תמיד תהיה אשמה, ותוצרת ישראלית תסומן במגן דוד, וזה לא רק מה שמגיע מיהודה ושומרון, לא רחוק היום שכל מוצר ישראלי יסומן.

במדינות האלה לאף אחד לא אכפת מכך שתושבי ישראל לא יכולים לנסוע בכבישים מסוימים, כי יש חשש שמא הם וילדיהם ייפגעו מאבנים או מבקבוקי תבערה, הם לא יזילו דמעה כשאזרח ישלם בחייו בעקבות אבן שפגעה ברכבו, גם אם האזרח הזה הוא תינוק.

כנראה שבמדינות רבות לא סובלים כרגע מבעיות דומות, ולכן נדמה להם שאבן לא הורגת, גם בקבוק תבערה לא, גם לא הסכין וגם לא כלי הרכב.

אולי צריך לקחת את השרים שלהם, את ראשי המדינות, לקחת אותם לסיור בכבישי הארץ, להדגים להם את אורח החיים בשדרות וביישובי הנגב המערבי בשעת חירום, אבל כל זה לא יקרה, כי הם לא מוכנים לבוא לפה, הם מעדיפים לחתום על עסקה עם איראן, מדינה שמדכאת את אזרחיה ומפתחת תכנית גרעינית צבאית על חשבונם, ולבקר שם, כמובן.

אז לא, לא צריך להתחשב במה יגידו מעבר לים, לא צריך לחשוב על מנהיגי מדינות שונות כשהבעיה שמונחת על השולחן היא בעיה של חיים ומוות.

צריך להתייחס לזה כפי שזה: בעיה מקומית שהאחריות לפתרונה מוטלת על מדינת ישראל, והיא היחידה שרשאית לקבוע את המדיניות.

אלו לא עשבים שוטים, זו התארגנות טרור לכל דבר ועניין, ויש להתייחס אליה ככזו, באמצעות ענישה שתרתיע, באמצעות סיכול הפיגוע בטרם יתרחש אסון.