אני לא רגועה.

לא מצליחה להגיע לשלווה, לא מצליחה להרגיש את התחושה הזו.

אני לא יודעת איך לעשות את זה.

זה לא המצב הביטחוני או המדיני, גם לא חבר כנסת זה או אחר שמעורר גלים.

זה שוב הדיכאון, יחד עם המצב הגופני שלי.

האמת היא שלא טיפלתי בו בזמן.

הייתי צעירה מדי, וכבר אז ידעתי שכדאי לשתוק, ולתקופה זה היה רגוע, עד שזה שוב התפרץ, וכשזה התפרץ, זה נשאר, עד לרגע זה ממש.

כן, יש ימים טובים יותר ויש פחות, וליום טוב יש הגדרה קצת אחרת כאשר מדברים על אדם הסובל מדיכאון, יום טוב הוא כזה שבו הצלחתי לתפקד בצורה מלאה ושהדיכאון לא עצר אותי, פחות או יותר.

יום טוב הוא יום שחייכתי ולא מתוך נימוס או מתוך העמדת פנים, אלא מפני שזה טבעי.

יום פחות טוב הוא יום שבו לא הצלחתי לעמוד באף יעד שהצבתי לעצמי.

יום ממש גרוע הוא יום שבו שוב מחלחלת ההבנה שאובדנות היא לא בעיה שנובעת מאי שפיות, אלא בעיה שנובעת מהשפיות עצמה, הכרה במציאות ובסיכויים שלי.

יכול להיות שאם הייתי מטפלת בו בזמן לא הייתי מגיעה למצב הזה, יכול להיות שהיו לי כלים יותר טובים להתמודד עם הדיכאון בכל פעם שהוא מרים את הראש שלו (בתוך הראש שלי).

אולי התמודדתי עם זה בצורה טובה להפליא, לאור התוצאות: למעלה מעשור עם הדיכאון, ואני עדיין כאן.

אני לא צריכה שיגידו לי שיש אור בקצה המנהרה.

מחר לא יהיה טוב רק בזכות האמונה או הרצון, והזמן לא מרפא את הפצעים.

המציאות לא משתנה לפי הרצון או האמונה, אם כי יש כאלה המצליחים לראות אותה מזווית אחרת או לעוות אותה.

חיכיתי הרבה מאוד זמן, נתתי לזה סיכוי, חיכיתי לאור בקצה המנהרה, חיכיתי שיהיה יותר טוב, חיכיתי שהזמן ירפא את הפצעים.

אבל בסוף הבנתי שאין אור, וזו בכלל לא מנהרה, זה בור, זה לא נהיה יותר טוב, והפצעים האלה עמוקים מדי, גדולים מדי והזמן רק מחמיר את מצבם.

אני לא רוצה לייאש אף אחד, אני לא רוצה שמישהו או מישהי יבינו מדבריי שאין שום סיכוי להביס את הדיכאון או להתמודד בדרך טובה יותר משהתמודדתי.

אני מאמינה שכאשר מטפלים בו בזמן, וכאשר יש תמיכה חברתית, אפשר להתמודד עם הדיכאון בדרך הרבה יותר טובה משאני מתמודדת.

זה דורש מאמץ, אבל יש כאלה שעשו את זה.

המקרה שלי קצת מורכב, ויש הרבה דברים שלא נחשפים כאן, הרבה פרטים שאני לא רוצה או לא יכולה להעלות על הכתב, ובהתחשב בנסיבות, אני חושבת שאני יכולה להתגאות בעצמי.

אני עדיין מנסה לקיים חיי שגרה, אני מנסה לא להביא את עצמי למצבים של ייאוש ומחזיקה חזק בכל יום, גם כשאני חלשה.

מחזיקה בכל מה שאפשר, כדי לתת עוד הזדמנות, כדי לא להגיד שוויתרתי בלי לנסות בכלל.