השבוע הותקף יהודי חובש כיפה בצרפת.

האמת היא שלא מדובר במשהו נדיר במיוחד, תקיפות על רקע אנטישמי נמצאות במגמת עלייה בצרפת.

אולי כדאי לחדד את זה, שהרי מדובר בשנאת יהודים ולא שנאה כלפי כלל האנשים ממוצא שמי.

זה נגמר בפציעה קלה ובקריאה מעוררת סערה להחביא את הכיפה, להחביא את היהדות.

קריאה שגרמה לא רק לקהילה היהודית בצרפת לדבר על זה, אלא גם למחוקקים ולנשיא המדינה.

יש בה, בכיפה, יותר מרק סמל יהודי, יש בה גם סמל לחופש, חופש הדת, ואם היום מדובר ביהודי שלא יכול ללכת ברחוב רק כי הוא מזוהה ככזה, מה יקרה לנוצרי שילך עם צלב מחר?

אם אדם לא יכול להסתובב חופשי ברחוב כשהוא מזוהה עם דת זו או אחרת, מה זה אומר על המדינה שבה הוא חי?

איפה החופש, הביטחון, האחווה, התקווה?

קל להגיד "שיעלו לארץ", כן, ברור שהם יתקבלו כאן בברכה, ואיש לא יאמר להם לא לבוא, אבל זה לא קל, זה לא תהליך מהיר.

זו גם לא הנקודה.

הנקודה היא הפחד שגורם לאמירה כזו, גם אם יש כאלה שכבר נוקטים בהחבאת יהדותם מפאת החשש מפני תקיפות על רקע דתי.

שנה אחרי מתקפת הטרור בפריז, שהתחילה במערכת עיתון סאטירי והסתיימה במתקפה על מרכול כשר, החשש עדיין קיים.

רק לפני חודשיים בוצעה מתקפה משולבת בפריז, שגבתה את חייהם של רבים שמימשו את זכותם לצאת ולבלות, רק כי יש כאלה שלא מסכימים לדרך החיים המערבית.

אולי כדאי להזכיר שגם בארץ, בימים אלו, רוב המותקפים בפיגועי הדקירה והדריסה הם אנשים דתיים וחיילים במדים, כאלו שניתן לזהות בנקל, הם מהווים מטרה נוחה ובטוחה עבור המחבלים, ואולי כדאי שנקרא לילד בשמו, שכן המורה היהודי שנדקר בשל יהדותו הותקף על ידי מחבל צעיר שמזדהה עם ארגון הטרור "המדינה האיסלאמית".

להוריד סממנים דתיים זה רק לטפל בתסמין, לא בבעיה.

בשנים האחרונות נשמעות תלונות כנגד מספרם ההולך וגדל של חובשי הכיפות הסרוגות בזרועות הביטחון השונות, זה מתחיל מביה"ס לקצינים (בה"ד 1) ועד לצמרת של מערכת הביטחון.

התלונה הנגדית, אגב, היא על כך שמשך השירות לבוגרי ישיבות ההסדר קצר מדי, או שלא מספיק מהחרדים מתגייסים.

כיום ראש שירות הביטחון הכללי וכן המפקד הכללי של המשטרה (שגם הוא בוגר אותו ארגון) הם חובשי כיפות.

קצינים בכירים רבים במערכת הביטחון משתייכים לחובשי הכיפות, ומבחינתי אין לזה שייכות לתפקודם המקצועי, כמו שזה לא משנה אם עורך דין, רואה חשבון, רופא או מהנדס הם חובשי כיפה או מסורתיים, יהודים או לא יהודים.

אבל מה זה אומר עלינו, כשאנחנו שופטים את האדם לפי מידת הדתיוּת שלו ולא לפי תפקודו המקצועי?

אולי יותר חשוב מזה, מה יחשבו אותם חובשי כיפה שעדיין נמצאים בגלות ומתלבטים אם לעלות לארץ, כשבתקשורת נשמעים קולות ממורמרים כנגד היטמעותם של דתיים בכוחות הביטחון?

"להיות עם חופשי בארצנו" צריך להיות יותר מעוד חלק בהמנון, זה משפט שצריך להתוות את הדרך.

איש באמונתו יחיה, כי בלי זה אין משמעות של ממש להיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית.