לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בתהליכים.

כינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2018

869 - עקשנית.


     

משהו חייב להשתנות.

יותר מדי מזה כבר מוכר, נראה שהחיים לא זזים, אבל מחוגי השעון דווקא כן, הזמן עובר והמציאות נראית כמו העבר.

אבל מה אפשר לעשות?

הרי יש גבול למאמץ שאפשר להשקיע.

אני יודעת שזה לא הולך ומשתפר, אני גם יודעת שזה הולך ומחמיר.

מסביב אני שומעת את החדשות, עוד תיק שמתווסף לרשימה, עוד חשודים בשחיתות, ואני לא יודעת אם זה מעניין אותי כמו פעם.

כמו בימים ההם, לפני עשור.

משהו השתנה בי, וזה לא מה שרציתי שישתנה.

המאמץ שאני משקיעה בהישרדות גורע מהמרץ שלי ומהסגנון שלי.

משהו בי מת.

זה לא דבר חדש, כמובן, אבל יש בי משהו שרוצה להתעורר ולא מצליח.

את הקול שלי כבר לא ישמעו.

גם האתר הזה, שאיבד הרבה מכוחו בשנים האחרונות, וגם אני, שממשיכה במאבק חסר הטעם להחזיק חזק.

לאחוז בכל שבריר, בכל חוט, עד שמגיע יום הנפילה.

הנפילות תמיד מגיעות, כמו גל חום קיצוני בארץ ישראל בקיץ.

כל אחת מהן קשה, אבל מה שמקשה על ההתמודדות זה הניסיון.


אולי מהבחינה הגופנית זה לא הורג אותי (אני דווקא מאמינה שזה כן), אבל אני יכולה להבטיח לכל מי שעדיין קורא כאן, זה לא מחשל.

אפשר לחיות את החיים בתור נקמה, להראות לשונאים שלמרות כל מה שעברתם אתם עדיין כאן, אבל זה לא מרפא את הפצעים ולא מתקן את העוולות.

ככל שעובר הזמן צוברים ניסיון ולומדים ממנו, אלו החיים, כך צריך להיות.

אבל מה קורה כשהניסיון מלמד שהחיים אכזריים, שהבדידות לא עוזבת ושהסיכוי לצאת מהדיכאון הזה פוחת מיום ליום?

מה קורה אחרי שנים שמקווים לטוב, שמנסים ונכשלים שוב ושוב, שנים של בדידות וכאב?

אפשר להגיד שאני חזקה.

יש בי עקשנות, אין מה להגיד, לטוב ולרע.

זה לא אומר שבפעם הבאה אני אצליח.

זה לא אומר שמחר אני אשבור את המעגל והחיים יהיו סבירים.

אני כבר לא יכולה להסתיר את זה, אבל זה בסדר, אף אחד לא מתעניין ממילא.

אני לא צריכה לזייף חיוך, וזה בסדר אם אני אלך בלי מסכה, ממילא אף אחד לא רואה.

עדיין יש בי רצון להתעמת עם אנשים מהעבר, ואולי אני תקועה בעבר יותר מדי, אבל אני מרגישה שאני צריכה את זה, סגירת מעגל או לפחות להבין למה כל זה קרה.

הנזק כבר נגרם, אף אחד לא יחזיר לי את השנים האבודות.

הגוף שלי חולה, זה לא מצחיק, זו לא בדיחה, אני לא יכולה להתעלם מגורם הדחק והגורמים לו.

 

"משנכנס אדר מרבין בשמחה", אבל מבחינתי הקושי נשאר, וקשה לשמוח כשיש כל כך הרבה בעיות מסביב.

שום דבר לא משתנה, שום דבר לא עתיד להשתנות בקרוב.

 

נכתב על ידי , 28/2/2018 21:44   בקטגוריות לא מסודר, לבד...  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סגן מפקד האינטרנט ב-3/3/2018 07:40



20,281
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשוברת שתיקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שוברת שתיקה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)