נמאס לי מכל התרופות, הטיפולים, הבדיקות, הביקורים אצל יותר מדי רופאים והפעולות שאני אמורה לעשות אבל נמנעת מהן במשך תקופות ארוכות.

כן, זה קשור לזה שאני ממילא מבזבזת את הזמן אצל רופאים מסוימים ולא מגיעה לאחרים.

לא נשאר לי מספיק כוח בשביל זה.

שום דבר לא משתפר, ואם יש שיפור, הרי שהוא זמני בלבד.

ראיתי יותר מדי מרפאות בשנה האחרונה, וזה לא שהצלחתי להימנע מהן לפני כן.

השנה האחרונה היא פשוט סיוט מתמשך.

בדרך היו גם חיכוכים עם רופאים לגבי אופן הטיפול, כי אני קצת חולת שליטה ולא אוהבת שמסתירים ממני ו/או שדוחפים אותי לעבר טיפול מסוים.

אני מטופלת קשה, אבל אחת הסיבות היא שאני לא מוכנה לחיות עם סיבוכים.

החיים שלי קשים גם ככה, ההתמודדות שלי היא מעבר ליכולת הרגילה, אני סובלת גם במישור הנפשי וגם הגופני (אם כי רוב הרופאים נראים די אדישים לסבל שלי), אני לא צריכה נכות שתגביל אותי עוד יותר.

לפעמים עדיף היעדר טיפול.

בעבר כבר הפסקתי את הטיפול ביוזמתי ובניגוד לכל ההמלצות וההנחיות הרשמיות, כי אני מתקשה בהתמדה, זה לא קל לקחת כדורים ולעשות בדיקות על בסיס קבוע.

כן, יש אנשים שלוקחים יותר כדורים ממני ומקבלים יותר טיפולים ממני.

אין צורך להשוות, באמת, לכל אחד יש את החבילה שלו.

אני על הקצה.

קשה להסביר למי שלא עובר את זה בעצמו, מי שלא מכיר את התרופות (יותר טוב לא להכיר), אבל אני אתמצת את זה: זה פשוט גרוע.

זה נהיה קשה יותר עם הזמן, הגוף נחלש, יותר מדי מחלות מסתובבות בו.

אני רוצה להיכנע.

להיכנע, לפני שהמצב יחמיר ולא תהיה לי אפשרות לבחור.

זה עניין של זמן.

יש כאן השפעה הדדית של גוף ונפש, ועדיין לא נמצא פתרון לבדידות, ככה שקשה לי לראות את האור בקצה המנהרה.

סוף טוב הוא עניין יחסי, ולכל אחד ואחת יחס אחר לגבי מה נחשב סוף טוב ומה עדיף, ובעיניי, עדיף להימנע מסבל ככל האפשר.

אני נמצאת בטיפול ובמעקב כבר שנים ארוכות, לפעמים היחס טוב, לפעמים רחוק מאוד מהרצוי, לפעמים הטיפול עוזר ולפעמים משנים פה ושם כדי להגיע לתוצאה מיטבית.

אבל זה מתיש.

זה הרבה יותר מתיש בלי תמיכה חברתית.

אני לא יכולה שלא לתהות האם המצב היה יותר טוב אילולא הבדידות.

האם הייתי מפתחת בכלל חלק מהמחלות שלי אילולא הבדידות?

קשה לומר, אם כי יכול להיות שנקודת המבט שלי הייתה אחרת.

בעבר רציתי לקבל תשובות, מתוך איזושהי תחושת בטן שמשהו לא בסדר ואני רוצה לדעת לכל הפחות מה לא בסדר.

היום זה כבר לא נראה חשוב, אולי כי אני מעדיפה להימנע מבדיקות נוספות, מתוך מחשבה שבסופו של דבר, ימצאו משהו.

אני לא מתחייבת לשום דבר ולאף אחד, לא חייבת דין וחשבון לאף אחד פרט לעצמי.

ככה זה כשבודדים.