פוטנציאל בפוטנציה פוטנציאלית פוטנציאטיבית

מאמי הוא קורא לי, 'מאמי, איזה יפה את'. כמעט כאילו חסרים כינויים בעולם, כאילו הבחור במשקפיים הוא ערס מרוקאי עם דם רותח שאוהב ושונא וכועס כל הזמן ובאותו הזמן, 'מאמי את רוצה לחבור אליי לסיגריה?', מאמי הוא קורא לי, וביחד שם באותו משפט מילה כמו 'לחבור',

כמו שפוליטיקאים חוברים אחד לשני,

כמו שבבתי ספר פרטיים שעולים כמוני,הילדים חוברים אחד אל השני. הם לא סתם יושבים על הברזלים בגבעה, 'מאמי, אין לך מחיר', גם בבתי ספר פרטיים אין, זה תרומות. בלי גבול. 'מאמי, באמת שאין לך גבולות'.

מאמי הוא קורא לי.

'מאמי, אולי...תרדי?' הוא אומר לי, פותח לכיווני זוג עיניים עצומות וחומות בהירות שכל פעם שאני מסתכלת אליהם אני נזכרת שכל שניה איתו אני טובעת בחרא,

'מאמי, זה טוב'.

מאמי הוא קורא לי.

'מאמי, מה יש לך על היד?' הוא גומר לי בפה, ואני בולעת. אני מחייכת אליו וזה מקסים אותו. 'מאמי, זה מקסים אותי'.

מאמי הוא קורא לי.

מאמי