ברקת- סיפור בהמשכים

ברקת:

פרק 1:

"אמרתי לך שלא תצליחי לחמוק ממני" הוא אמר, מתנשף, והחזיק אותה חזק. "בבקשה..אני..אני אשכח מכל מה שראיתי, רק אל!" היא אמרה ונפלה על הרצפה בעייפות. הוא התקרב אליה וכאשר ניסתה לברוח הוא תפס את רגלה ומשך אותה בחזרה אליו, כשהיא צועקת ובוכה. הוא פתח את כפתורי השמלה הכחולה שלה ועם כל כפתור, בכייה התגבר, אך ידעה שאין מי שישמע אותה. הוא הסתכל על גופה בחיוך ניצחון "ואוו.." התפעל וליטף את בטנה. הוא רכן מעליה והתקרב לאוזנה, "אני בטוח שיהיה לזה סוף טוב.." הוא לחש והחל לנשקה בגסות. "בבקשה, לא.." היא הסתכלה אליו במבט מתחנן כאשר ידו הונחה על רגלה ועלתה מעלה. "גם את תהני, לא לדאוג.." הוא אמר בתגובה והוריד את תחתוניה.

לאחר שסיים היא הפכה פסל- קרה, דוממת. גופה השזוף הפך לבן, עינייה- חסרות הבעה. היא הסתכלה עליו, בעיניים קרות, כועסות. הוא ידע שלא יוכל להשאירה כך. הוא הוציא את סכינו ושיסף את גרונה. דם החל לזרום מגרונה היישר על מכנסיו שנזרקו על הרצפה בפראות מספר דקות קודם לכן. גופה הפך כחול, וענייה- חסרות הבעה. שערה, שעצר נשימותיהם של מאות בחורים- הפך יבש, חסר חיים.

*

"אז בא לך? אתה יודע..אני לא אחראית למעשיי" שירה אמרה, התקרבה אל רון וחייכה. "ברור שאני רוצה..גם אני לא אחראי למעשיי את יודעת.." הוא אמר והחזיק בידו צלחת ובתוכה קצפת וסירופ שוקולד, שירה התקרבה אליו, ועמדה מולו. הוא משך אותה, הפיל אותה לרצפה ופשט את חולצתה במהירות. הם החלו להתנשק בפראות. היא טבלה את אצבעה בקצפת ומרחה אותה בעדינות על גופו של רון, חייכה והחלה לאכול את הקצפת מבטנו. ברקע התנגנה הטלוויזיה-

"..היום לפנות בוקר, ניידת משטרה הגיעה לביתו של החשוד ברצח ברקת אביטל- בת 19 מרחובות שנמצאה ללא רוח חיים לאחר שנעדרה מביתה במשך שלושה ימים. החשוד, בחור בן 25 נראה מתהולל במועדון בוידאו מסתורי שנשלח לתחנת המשטרה, בצירוף פתק שעליו רשום שמו של הרחוב שבו גר הבחור ותמונתה של ברקת. הבחור, כפי הנראה, אנס את הנערה ולאחר מכן- רצח אותה. גופתה של הנערה נמצאה במקלחתו של הנאשם. כאשר הודיעו לאמה של המנוחה על הרצח- היא הכחישה את קשרה אליה, ולא נמצאו קרובי משפחה או מכרים נוספים. המשטרה במצוד אחר החשוד.."

שירה נעצרה וקמה מרון "ברקת? ברקת? מה? אבל..זה לא הגיוני! היא..היא בארה"ב כבר שנה וחצי. ומה? רגע, למה אמא שלה לא קשורה אליה? מה?" היא צעקה. רון נבהל ולבש את מכנסיו "מה? מי זאת ברקת בכלל? אף פעם לא דיברת עליה.." הוא שאל, "היא..היא הייתה חברה שלי, חברה טובה. היא נסעה לארה"ב אחרי ש..אחרי שהיא בגדה בי והייתה עם אודי..האקס שלי.." שירה אמרה כאשר היא מנסה להיאבק עם חולצתה וללבוש אותה. "אני חייבת לדעת מה קרה לה. זה לא הגיוני, היא אמרה שהיא אף פעם לא תחזור לפה, לישראל.." שירה אמרה בפחד.

*

"הוא פשוט רע. ממש רע. ורגע, הבנת משרה איך קוראים לו?" שאלה אפרת, בחורה בת 32, שזופה, שיער בהיר, עיניים כהות. אחת מן החוקרות שהשתתפו במרדף אחר החשוד ברצח ברקת, "אני חושב שקוראים לו אודי ברקוביץ'..אבל זה עדיין לא ברור, אז שקט בינתיים" ענה דוד, גבר בן 35, חטוב, עם עיניים בהירות ושיער כהה. "יש לנו ראיות כלשהן?" היא שאלה, "כן..יש גם את הוידאו ששלחו לנו, ומסתבר שיש איזה בחורה אחת, שירה הכברג, שטוענת שהיא הכירה את ברקת ורוצה לעזור..היום בערב ניפגש איתה." דוד אמר. "ומה עם הראיות שעל ברקת? היא לא שרטה אותו, הוא לא נגע בה? אין שרידי די- אנ- אי?" שאלה אפרת, "לא. הוא מאוד חכם..החשוד שלנו, הוא אפילו קצץ את הציפורניים שלה אחרי, ניקה אותה.." דוד השיב. "מוזר.." אפרת ענתה. "אז..רוצה לעשות הפסקה?" אפרת שאלה, "כן..אני באמת רעב פתאום." דוד אמר והם התקדמו לעבר בית קפה באזור. הם נכנסו לבית הקפה, התיישבו והזמינו ארוחה. "אז מה קורה עם החבר שלך? תהיה חתונה בסוף?!" דוד שאל את אפרת, "אני..לא יודעת, כבר שלוש שנים שאנחנו יחד אבל משהו מוזר בו בזמן האחרון.."אפרת ענתה, "בטח מוזר..מתחיל לפחד מהטבעת שהוא צריך לקנות לך, רק תודיעי לי לפני הפעם, שאני לא אהיה בחו"ל כמו שקרה עם הקודם.." דוד אמר וצחק, "כן..אל תדאג. אבל אני עדיין לא אשכח לך את זה" אפרת השיבה, "אבל הנה רואה? בסוף הנישואים האלה גם ככה לא הצליחו אז לא הפסדתי הרבה.." אמר דוד, "אויש שתוק. הוא מת. בגלל זה הם לא הצליחו, לא אשמתי ששנאת אותו." אפרת ענתה, "הוא מת בגלל שהוא דפוק. אם הוא היה מחכה לי לא היה קורה כלום. אבל הוא חסר סבלנות והגנב ירה בו.." דוד אמר, "אתה חושב שאני לא יודעת את זה? אני זאת שניסתה להציל אותו.." היא השיבה, "באמת מוזר שהיית בבית חולים באותו זמן. אולי זה בכוונה, כדי שתדעי שעשו הכל כדי להציל אותו..שעשית הכל." דוד אמר, "כן..בהחלט עשיתי הכל." אפרת השיבה.

לפני מות בעלה הראשון, אפרת עבדה כאחות בבית חולים. לאותו בית חולים הביאו את בעלה- כאשר נפצע, בתאונת ירי, במסגרת תפקידו במשטרה במרדף אחר כנופיית גנבים. לאחר מכן- אפרת לא יכלה לסבול את שהותה בבית החולים והחליטה "לנקום" בגנבים שרצחו את בעלה ולעבוד במשטרה.

"רוצה לבוא איתי היום בערב, לשיחה עם שירה הזאת?" דוד שאל את אפרת, "כן, אני אבוא. אבל תסביר לי דבר אחד, אמא של ברקת, היא..אמא שלה, לפי הדי-אנ-אי, לא?" אפרת שאלה, "כן..היא בהחלט אמה הביולוגית של ברקת." דוד השיב, "אז..למה היא מתעלמת? אולי צריך לברר גם את זה. זה ייתן לנו פתח טוב." אפרת אמרה, "כן..נדבר גם איתה." דוד השיב, "מה קורה עם החשוד שיש לנו?" אפרת שאלה, "אני חושב שמחר כבר נתפוס אותו, לפי מה שהבנתי מאלה שבשטח הוא בצפון..באיזה מלון." דוד אמר. "טוב. אז יש לנו רוצח- אחד או יותר, על הבחורה- אין די-אנ-אי של גברים זרים, למרות שיש חבלות באזור המין, אמה של הנרצחת- מכחישה כל קשר אליה, וחברה לשעבר של הנרצחת מוכנה לדבר איתנו, נשמע כמו התחלה נחמדה לחקירה.." אפרת אמרה, "כן.. עכשיו, בואי נזמין חשבון?" דוד השיב, "אוקי.." אפרת אמרה. החשבון הגיע והשניים נפרדו.

*

"שירה?? את מוכנה? צריך לצאת!" רון קרא לשירה, שהתלבשה בחדרה, מתכוננת לקראת פגישתה עם חוקרי הרצח של חברתה לשעבר- ברקת אביטל. "כן כן אני באה.." שירה ענתה בזמן שהתקדמה לעבר רון שישב בסלון ביתו. רון הוא בחור בן 22, הוא השתחרר מצה"ל לפני כחצי שנה, לאחר שירות כחובש בגולני. לרון עיניים חומות, שיער שטני וגוף חטוב. "ואוו, זה בסך הכל פגישה עם כמה שוטרים..למה התלבשת כל כך יפה?" רון שאל. "כי אחרי הפגישה..יש לי פגישה עם עוד מישהו.." שירה ענתה במסתוריות, "מה? עם מי?!" רון שאל, "עם בחור חתיך ברמות..מדהים ומתחשב! הוא רוצה שאני אעבור לגור איתו.." שירה השיבה, "הכוונה אליי?" רון שאל וצחק, "נו ברור!" שירה ענתה בחיוך. "אז לאן הפגישה שלך, עם הבחור החתיך והמתחשב הזה?" רון שאל, "אני לא יודעת עדיין..הוא אמור להחליט." שירה אמרה ורון חייך.

רון ושירה יחד כשנתיים, הם הכירו כשרון היה בן 20, חייל צעיר וכששירה הייתה בת 17 וחצי, חודשיים לאחר שסיימה תיכון וחודשיים לאחר פרידתה מאודי, החבר שבגד בה- עם חברתה הטובה ברקת.

"אז אפשר לצאת?" רון שאל את שירה, כשראה שהיא מחזיקה את ארנקה, "כן.." שירה השיבה.

רון ושירה התקדמו לעבר מכוניתו של רון, ונסעו לבית הקפה, שמספר שעות קודם לכן- אפרת ודוד ישבו בו.

הם נכנסו, וישבו בשולחן החמישי משמאל- מקום המפגש שנקבע יום קודם, בין שירה לדוד.

"את בטוחה ששוטרים אמורים להגיע?" רון שאל בחשד, "כן. דיברתי איתו אתמול..שחכתי רק איך קוראים לו." שירה השיבה. לאחר מספר דקות- דוד ואפרת נכנסו, עם מדיהם הכחולים לבית הקפה, הסתכלו סביבם והתקרבו לעבר שירה ורון.

*

פרק 2:

"שלום, קורים לי דוד, וזאת אפרת" דוד פתח והציג את אפרת, "היי, אני שירה..זה חבר שלי,רון." שירה השיבה והציגה את בן זוגה. "לא אמרנו שאת באה לבד?" דוד שאל, "כן..אבל הוא יודע הכל, הוא לא יעשה כלום..הוא בסדר." שירה אמרה בהחלטיות "זה בסדר, דוד" אפרת אמרה, השניים(שירה ודוד) לחצו ידיים והתיישבו. המלצרית הגיעה ולקחה את הזמנתם, אפרת הוציאה מחברת, דוד כיבה את הפלאפון שלו. "אז,מה יש לך לספר לנו?" אפרת שאלה בסקרנות, "אני..לא יודעת, היא הייתה חברה שלי, חברה טובה שלי, היא אמרה שהיא לא תחזור לישראל אחרי שהיא נסעה."  שירה אמרה, "נסעה לאן?" דוד שאל, "לארה"ב" שירה השיבה, "למה היא נסעה? ולמה היא אמרה שהיא לא תחזור? קרה לה משהו לפני?" אפרת שאלה, "כן. קרה לה..היא שכבה עם החבר הקודם שלי, כשעוד היינו חברים. זה לא נגמר טוב..זה היה לפני שנה וחצי בערך. הם שכבו והיא עזבה. אודי נפרד ממני שבוע אחרי." שירה השיבה, "אודי?" דוד שאל, "כן. החבר לשעבר- אודי ברקוביץ'" שירה השיבה, אפרת התכווצה במקומה, "אה. טוב..ואיך אודי הזה? איך הוא היה?" דוד השיב, "הוא היה מדהים. חוץ מהחלק שהוא בגד בי..מתחשב, מכבד.." שירה אמרה, "באמת?" אפרת שאלה בהתפעלות, "כן..היינו ביחד ארבע שנים..ממש מאז שאני ילדה." שירה אמרה, "והוא..היה בסדר כל הזמן הזה? בלי התפרצויות זעם, מכות..דברים כאלה?" דוד שאל, "לא. למה אתם שואלים אותי עליו? לא קבענו שמדברים על ברקת?" שירה שאלה בחשדנות, "כן..אבל, האקס החמוד שלך הוא החשוד העיקרי שלנו לרצח של ברקת. היא נרצחה בבית שלו, שלחו לנו וידאו שלו רוקד עם איזו בחורה..שהיא לא ברקת, למרות שהבנו שברקת ואודי היו ביחד באותו זמן שהוידאו צולם. לפי מה שהבנו, כמה שבועות לפני הרצח הם רבו- אודי וברקת. " אפרת אמרה, "אוקי. אממ" שירה מלמלה כמה מילים לא ברורות וראו על פניה את ההלם שהיא נמצאת בו. "טוב, בואי נעבור נושא..אני רואה שקצת הופתעת" אפרת השיבה, "אוקי.." שירה אמרה בחשש, "אז ברקת הזאת..איך היא הייתה?" אפרת שאלה, "היא הייתה..מדהימה. אני זוכרת שהייתי מקנאה בה- שבנים באים אליה ולא רוצים אותי..אבל היא תמיד הייתה מעיפה אותם ולא אומרת לי למה היא לא רוצה אותם, למרות שרובם היו ממש נחמדים ויפים.. והשיער שלה..אין מישהו שלא היה מהופנט ממנו! היה לה גוף נחמד. היא.. היא הייתה פלרטטנית, מאוד פלרטטנית. שחושבים על זה- היא לא הייתה כל כך תמימה כמו שהיא נראתה." שירה השיבה בעודה שוקעת בזיכרונות מעברה- כאשר הן היו חברות. "פלרטטנית אה? היא נשמעת כמו המאהבת המושלמת..את יודעת למה היא רבה עם אודי?" דוד אמר, מנסה לחבר את כל המידע שקיבל בראשו. "אממ, לא. אני בכלל לא ידעתי שהם המשיכו להיפגש אחרי שרבתי איתה. לא דיברנו מאז..לא דיברתי עם אודי ולא דיברתי עם ברקת כבר שנתיים." שירה אמרה ובאותו זמן- החלה להבין שחברתה, החברה הכי טובה שהייתה לה- נעלמה ולא תשוב. "אוקי, ו..את יכולה לכוון אותנו לאנשים מסויימים, שיכלו לעשות לה את זה? אויבים, בחורים שהיא דחתה?"אפרת שאלה, "אני..אולי יש איזה אחד..היא דיברה עליו כמה ימים לפני שהיא סיפרה לי שהיא הייתה עם אודי..קוראים לו נתי כהן אם אני לא טועה.." שירה אמרה, "נתי כהן..מעניין.." דוד אמר "אפרת תבקשי משרה לעצור אותו." דוד לחש לאפרת. "למה את חושבת שהוא יכול להיות חשוד?" דוד שאל את שירה, "הם רבו או..לא יודעת מה היה שם האמת. הם התווכחו על משהו." שירה ענתה. "אוקי..אנחנו נברר את זה." דוד אמר, "רגע, את יודעת למה אמא של ברקת לא מוכנה לדבר איתנו?" אפרת שאלה, "לא. היא תמיד הייתה מוזרה..אמא שלה, אבל פחדתי לשאול את ברקת מה הקטע איתה." שירה השיבה. "אוקי..אני חושבת שזהו בנתיים." אפרת אמרה, וסימנה לדוד לקום. "אוקי..תודה רבה.." שירה אמרה, "תודה לך!" דוד השיב והארבע יצאו מבית הקפה.

*

"אז מה את אומרת? היא מדברת אמת השירה הזאת? שמעת, היא אמרה שהן רבו..אולי היא רוצה לנקום בה איכשהו.."דוד אמר, "לא יודעת..היא נראתה לי אמינה. וחוץ מזה- למה שהיא תשקר לנו?" אפרת אמרה, "לכי תדעי..סתם ככה משום מקום היא התקשרה ואמרה שבא לה לעזור..קצת מוזר, לא?" דוד שאל, "לא יודעת. לא חושבת. וחוץ מזה- היא נתנה לך שם של מישהו, עוד חשוד..זה טוב." אפרת אמרה ובאותו זמן הטלפון של דוד צילצל- "הלו?" הוא ענה, "תפסתם אותו? די באמת? כל הכבוד. אני בא לתחנה. ביי" דוד אמר בהתלהבות. "הם תפסו את אודי." דוד אמר לאפרת, "יאלה אז בוא נלך לתחנה באמת.." אפרת השיבה והם יצאו לדרך.

*

"אז את מוכנה לדייט שלנו?" רון שאל את שירה בהתרגשות, "ברור" שירה אמרה וחייכה. השניים יצאו מבית הקפה והתקדמו לעבר מכוניתו של רון. לאחר מספר דקות הוא עצר והשניים ירדו מהמכונית.

הם הגיעו למסעדה, ישבו באחד השולחנות והזמינו סלט פירות ועוגת שוקולד. "דייט נחמד.." שירה אמרה בציניות, "כן, אה?" רון השיב, "אז..מה אתה אוהב יותר, את התות הזה, מצופה שוקולד, או את השפתיים שלי מצופות בשוקולד?" שירה שאלה והרימה את קערית השוקולד מהשולחן. "הוהוהו..אממ" רון השיב, חסר מילים, "מה, הפכת להיות סנטה קלאוס?" שירה שאלה וחייכה, "אם את המתנה שלי אז כן.." רון השיב, "אווו" שירה אמרה והשניים התנשקו.

"אני חושב שאני מעדיף את השפתיים שלך.." רון אמר לאחר הנשיקה,"הייתה כאן בכלל התלבטות?!" שירה שאלה וצחקה, "לא לא ברור שלא.." רון השיב וחייך. לאחר שישבו ואכלו, הם עברו לחוף הים ובילו שם עד הבוקר..

*

"אז רצחת אותה כבר?" הפלאפון צילצל וקול דיבר, "כן." הוא ענה בחוסר רגישות. "לא השארת ראיות, נכון?" הקול שאל, "לא.." הוא ענה והסתכל על הגופה הטרייה שהונחה באמבטיה. "מצוין, עכשיו עוף משם." הקול ענה והשיחה נותקה. הוא יצא מהמקלחת, התקדם לעבר המטבח, שתה כוס מים, שתף אותה, ויצא מהבית.

*

פרק 3:

"תענה כבר! אני לא מתכוון לחכות! מה הגופה הזאת עשתה בבית שלך אם אתה לא הרוצח?!" דוד שאל את אודי בעצבנות, מספר דקות לאחר ששניהם נכנסו לחדר החקירות. "אני..אני לא יודע! אמרתי לך, לא הייתי בבית באותו שבוע! תבין. היא נרצחה ב2.8, נכון? אני מה1.8 עד ל8.8 הייתי באילת! אני לא מבין מי נתן לכם בכלל אישור לפרוץ לבית שלי." אודי אמר, "אז תסביר לי איך זה, שקנית מהמכולת ליד הבית שלך ביצים וחלב, בדיוק ב3.8 בשעה 21:00? יש למוכר רישומים מאוד ברורים, והוא ראה שרשמת שאתה חייב להם.." דוד שאל , "מה? לא יכול להיות! מי המוכר הזה?! אמרתי לך ואני לא אשנה את זה- הייתי בחו"ל כל הזמן הזה!" אודי אמר, בעודו מבין שהתבלבל.."חו"ל? אילת? אם אתה משקר לפחות תחליט על דפוס קבוע!" דוד אמר, "אילת..התבלבלתי. אפילו תבדוק בבית המלון- הייתי שם כל הזמן." אודי אמר, "את זה נבדוק. אבל אני עדיין לא מאמין לך. מישהו יכל להיות באילת במקומך..היית יכול לברוח.." דוד אמר, "מישהו גם היה יכול לרשום במקומי את הביצים והחלב!" אודי אמר, "אז..איך היא הייתה? נכון שיש לה גוף יפה? אני ראיתי את הגופה שלה. גוף מדהים. אני מבין למה אנסת אותה לפני.." דוד אמר, מתגרה באודי.. "אתה.. אתה נורמאלי? אני אומר לך, ואני אחזור על זה שוב! לא עשיתי כלום! אני אפילו.. אוקי, כן אני מכיר אותה..היינו ביחד שנה או שנתיים, אבל רבנו איזה שבועיים לפני שהיא נרצחה והיא עברה חזרה לבית שלה! שבוע אחרי נסעתי לאילת.." אודי אמר בלחץ, "אז הוחלט על אילת? אתה בטוח שלא חו"ל?" דוד אמר וצחק, "אתה בכוונה צוחק עכשיו?" אודי שאל את דוד, "למה לא לצחוק? החיים יפים.. החיים שאתה הרסת למישהי גם יכלו להיות יפים..אם היית נותן לה זמן לחיות! אז הבנתי! יש לך קטע עם קטנות?" דוד שאל, "לא..אני בן 25! היא בת 20. חמש שנים..זה לא כזה הרבה." אודי אמר, בעודו מנער את רגלו מתחת לשולחן ומנגב את פניו עם ידו. "ועם שירה? היא הייתה בת שלוש עשרה וחצי כשהכרת אותה. ואתה היית בן 19! מה יש לבחור בן 19 לעשות עם ילדה בת 12?! " דוד צעק, "12? לא אמרנו 13 וחצי? זה כמעט 14.. " אודי השיב, "כן..אתה מודע לכך שזה בניגוד לחוק? היא הייתה קטינה." דוד אמר, "היא באה להתלונן?" אודי שאל, "לא." דוד אמר, "אז אין לנו על מה לדבר פה." אודי השיב, "ברור שיש! אני מנסה למצוא פה דפוס חוזר שלך.." דוד אמר, "דפוס חוזר? גם אני יכול למצוא לך דפוס חוזר- שאילת שאלות מטומטמות, למרות שאתה יודע שלא עשיתי כלום!" אודי צעק, "טוב. זה כבר מוגזם. שרה?!" דוד קם ממקומו וקרא למנהלת שלו "מה אתה רוצה?" שרה אמרה ונכנסה לחדר החקירות. "קחי אותו מכאן. שימי אותו במעצר. אני אמשיך עם החקירה מחר. אני הולך הביתה" דוד אמר ויצא בעצבים מין החדר.

*

"אז את לא מבינה לאיזה דייט מדהים רון לקח אותי אתמול!" שירה אמרה למור, חברתה הטובה. "איזה דייט?" שאלה מור, "יצאנו למסעדה ולא הפסקנו לצחוק ואז היינו בים..ו.." שירה אמרה במסתוריות, "ומה?" שאלה מור, "ושכבנו." שירה אמרה, "בים? החול לא הפריע לך?" שאלה מור, "יואוו מצחיקה! הייתה שם שמיכה מתחת.." שירה אמרה וצחקה.. "כן נו..טוב, אני שמחה בשבילך מותק!" מור אמרה והשתיים הלכו לכיוון אחת החנויות בקניון.

*

"מור, הבאת, נכון?" טל הבהיל את מור ולחש לה, בזמן ששירה מדדה חולצה, "מה הבאתי? מה אתה בכלל עושה פה?" מור שאלה בבהלה, "נו את יודעת את..את האוכל..נו את יודעת..!" טל אמר, מנסה לרמוז לה, "כן. הבאתי..תבוא כשאני ושירה נהיה בסרט, אני אצא לשירותים. עכשיו לך!" מור אמרה במהירות ודחפה אותו לצד, "נו רגע אבל בטוח?" טל התקדם ושאל, "מה בטוח?" שירה שאלה, כשיצאה מתא המדידה "כלום לא בטוח, לא? אלה החיים.." מור אמרה במהירות, "כן! אלה החיים! ואם כבר מדברים על דברים לא צפויים..שירה..מה דעתך לבוא אלי מחר, ואת יודעת.." טל אמר בעודו מתקרב לשירה ומלטף את סנטרה, שירה הורידה את ידו "לא טל. לך תמצא לך כבר חברה, תתבגר" שירה אמרה בעצבים, מסתכלת על מור, "מור מה הוא בכלל עושה פה?" שירה שאלה, "סתם..הוא ראה אותי.." מור ענתה, "דיי שירה, אל תעשי לי את זה..בבקשה! תמיד אהבתי אותך, עוד מהחטיבה" הוא אמר בצחוק והתרחק מהחנות.

*

"אז..את החולצה הזאת אני אוהבת יותר..אבל אני לא בטוחה.." שירה אמרה, "כן..היא יפה.." מור השיבה, שירה הרימה את תג המחיר של החולצה ולאחר מבט קצר- ידיה רעדו והחולצה נפלה על הרצפה. "אם את לא אוהבת את החולצה את יכול להניח אותה חזרה במקום, את לא חייבת לזרוק אותה!" אמרה אחת המוכרות שעברו ליד שירה באותו הרגע, בעודה מרימה את החולצה, "רגע! חכי! תביאי לי את החולצה הזאת!!" שירה צעקה וחטפה את החולצה מהמוכרת.."טוב..תרגעי.." המוכרת אמרה והלכה. "שירה? את בסדר?" מור שאלה את שירה וצחקה, "אני..בתג מחיר..היה" שירה אמרה בעודה מסתכלת על תג המחיר שנית, "את רואה?" שירה הרימה את תג המחיר והראתה למור, "מה את רוצה להראות לי? אה,כן. 170 ₪ זה הרבה מאוד בשביל חולצה כזאת, נכון.." מור ענתה, "לא! מה רשום מתחת למחיר..?" שירה ענתה, "ברקת ר..צחה?" מור אמרה, בעודה מנסה לקרוא את הכתוב בעט אדום בהיר, "ברקת נרצחה! אפילו לקרוא את לא יודעת.." שירה ענתה, "אה..נו זה בטח שם היצרן.." מור השיבה, "לא. ברקת זאת החברה שהייתה לי. מישהו עוקב אחרי." שירה ענתה. "וואו! ממש סרט מתח פה, אה?" מור ענתה בציניות, "מור, אני רצינית.." שירה אמרה והשתיים הלכו לעבר הקופה, כדי לקנות את החולצה.

*

"אני..לא יודע מה אתם רוצים ממני. בכלל לא ידעתי שהיא נרצחה.." נתי ענה, "אז, למה חברה של ברקת, כיוונה אותי אליך? כנראה שהיה לכם איזה קשר.." דוד ענה, בעודו מתיישב מול נתי- החשוד ששירה כיוונה אליו, "היה לנו קשר, שהתנתק כשגיליתי שהיא נפגשת עם אודי." נתי ענה, "ומדוע הקשר התנתק?" דוד שאל, "כי..לא יודע." נתי ענה במהירות, "לא יודע, אה?" דוד השיב, "היא..אני חושב שהיא לקחה סמים. מישהו הביא לה. הייתי בטוח שזה אודי הזה, שהביא לה ובגלל זה צעקתי עליה כשראיתי אותם ביחד. היינו רק חצי שנה ביחד.. היא לא הסכימה לגלות לי מי מוכר לה, והיא לא הסכימה להפסיק." נתי ענה, "אוקי..מתי זה היה בדיוק?" דוד שאל, "לפני שנתיים, שהיינו בי"ב." נתי ענה. "אוקי. עוד משהו להוסיף?" דוד שאל, "אני.. אני אהבתי אותה." נתי אמר, "אהבת אותה..לפעמים אהבה יכולה להיות אובססיבית אתה יודע.." דוד ענה. "לא. אני לא הרוצח. מתי בדיוק יהיה לי זמן לרצוח אותה? אני בצבא כבר שנה וחצי.. לא שמרנו על קשר, אני יוצא עם מישהי עכשיו, היא לא קשורה לחיים שלי יותר." נתי אמר בביטחון, "אוקי.." דוד אמר, "כן?" נתי ענה, "אתה משוחרר בנתיים, אולי אנחנו נקרא לך עוד כמה פעמים בהמשך.." דוד ענה ויצא מין החדר.

*

"שמעת שברקת נרצחה?" טל אמר למור, בעודה מחטטת בארנקה, "כן..ושירה לא מפסיקה להתעסק עם זה. תאמין לי, מזל שרצחו אותה..סתם מיותרת" מור ענתה, "למה מיותרת? היא הייתה יפה, כן..אני זוכר שהיא באה אלי פעם אחת.." טל אמר, בעודו שוקע במחשבות ומחייך, "מאמי, היא הייתה זונה. מטומטמת כזאת..אני לא מבינה מה היא עשתה עם שירה כל כך הרבה זמן..כאילו ששירה ייצבה אותה, גרמה לה לחזור למציאות." מור אמרה, "היא לא הייתה זונה, לא שילמתי לה.." טל אמר בציניות, "נו, יותר גרוע!" מור אמרה והוציאה שקית חומה מארנקה, "200 ₪" מור אמרה והושיטה את השקית לטל, "מה? זה לא היה 150?" טל ענה, "לא. זה היה 200. עכשיו או שאני הולכת." מור אמרה בלחץ, "אוקי אוקי.." טל אמר והכניס את ידו לכיס, "פעם אחרונה. אחרונה שאתה בא אלי! אני הפסקתי עם זה.." מור אמרה, "אוקי.." הוא הביא לה 200 ₪ והשניים נפרדו.

*