קודם כול , המצעד היה מדהים .
אתם לא מבינים בכלל איך זה סופסוף להרגיש חלק ממשהו . לא מנודה , לא בארון , לא שום דבר אחר חוץ מגאה .
פגשתי אנשים מדהימים , יצאתי סופית מהארון , הצטלמתי , חגגתי , וכול מיני שיטים .
אבל גם סופ סוף הבנתי מזה להיות גאה . בעצמי , בנטיות שלי , פשוט להיות אני .
הנושא שהכי מפריע לי עכשיו , זה שזהו , אחרי שבוע הגאווה הזה , הכול יחזור להיות כרגיל .
אנשים שחגגו והיו גאים , יחזרו לחטוף מכות בבית הספר .
חיילים שנופפו בדגל הגאווה , יחזרו לחלום על להיות בקרבי .
אנשים שרקדו , שמחו , שרו , ולבשו את צבעי הגאווה יחזרו לחיות בארון .
ארגון נוער גאה יחזור לתמוך בעוד נערים ונערות שמנודים בגלל הנטיות .
והכול בגלל פוביה אחת גדולה . הומופוביה .
ההומופוביה היא משהו שגורם לכול האנושיות להראות פחות אנושית , ללב שלנו להיות יותר קר וקשה , וגם לילדים להישאר מבודדים בארון .
הארון הוא לא מקום טוב להיות בו , אבל ברגע שיוצאים מימנו , גם העולם לא כ"כ מזהיר .
אני רוצה לשנות את זה . אני לא רוצה לגמור את החיים שלי בלי לשנות את זה .
אני רוצה לגרום לאנשים להבין שאהבה היא אהבה , לא משנה מי האוהבים .
ואם אנחנו נולדנו הומואים או לסביות , סימן שככה ה"אל" רצה . אם היה רשום בתנ"ך שזה תועבה , אז היינו נבראים בכלל ?
אני רוצה לשנות את האמונות הישנות , שפוגעות באלפי אנשים , ואני לא אוותר עד שאשיג את המטרה .
אנשים , כמו שלכם יש אהבה , ואתם רוצים להנות מימנה , גם לנו יש אהבה !
והיא מיוחדת ! ואנחנו גאים בה .
אני לא חושבת שלכם יש את האפשרות למנוע מאיתנו לחוות חיים ואהבה כפי שנבראנו לחוות , אתם לא יכולים למנוע מאיתנו לחיות כפי
שהיינו אמורים לחיות , בגלל אמונות ישנות .
תפתחו את הלב שלכם ותחשבו , בשביל מה פוסלים על נטיות מיניות ? בשביל מה מנדים ?
תחשבו על זה ככה , אם חבר שלכם היה יוצא מהארון , מה הייתם עושים ?
הייתם מתרחקים ? או מקבלים ? או אולי אפילו עוזרים ?
כינוי:
זאת שכבר נמאס לה להיות עצובה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
