Fragile

מסתובבת בבלוגים של כולכן פה...

קוראת בכזו שקיקה כל פוסט או כל משבר בהחלטתן להעלות לכתב.

ואני כל פעם מופתעת מחדש, מהדמיון שבנינו... מהמקרים הדומים, מהרגשות הזהים ומכל המצב המטורף הזה שאנחנו נמצאים בו...

אחת מספרת שהיא בדיכאון ולמה....ואז עוד אחת ואותה הסיבה ועוד אחת...

אז מה אנחנו בעצם פה? חבורה של חיילות לשם המלכה הנערצת והמכה.

איך זה הגיוני?? הרי אנשים 

 שונים חווים דברים שונים... ואנחנו פשוט אותו הדבר.

מה שאני מרגישה אחרות מרגישות...וזה בעצם אומר שאני לא מייוחדת...וזה כל מה שרציתי אי פעם להיות...

אז מה זה אומר בכלל?.... כל הדמיון הזה בנינו..... אני מיוחדת? אתן מיוחדות?

וסתם שוקעת לי במחשבות כאלה ואחרות על מי ומה שאנחנו...ואיך הפכנו לחייל מטורף של כזה, רזה ושברירי שמגן על מלכתו בכל מצב...

אז אני חושבת....כרגיל.... ולא יודעת כמה מי ומה אני בכל העולם הזה.