המקצוע שמרבית התלמידים בבית ספר, בכיתה, ואולי גם בעולם נרתעים ממנו די הרבה זה כמובן ואיך לא -"מתמטיקה".
בחטיבת הבניינים מתחילים רק להכיר את הגברת שנקראת מתמטיקה, טועמים מכל השבילים שמובילים אלייה, לומדים להכיר אותה מקרוב מהמספרים המכוונים,היישר אל משוואות, ומשם לרכבת הרים הפרבולה מוצאים נקודות חיתוך ואומרים שלום גם לאדון הנחמד שהמציא את משפט פתגורס, שלולא השירים בפיג'מות לא באמת היינו זוכרים את הנוסחא.
השאלה שתמיד מהדהדת לי בראש, היא למה!?
למה תמיד כולם אומרים שזה המקצוע הכי קשה שיש, ולמה כולם נלחצים מזה , ולמה תמיד לפני המבחנים או הבגרויות הפחד עובר בין האיברים בגוף,
הרגליים זזות הידיים מזיעות, והראש.. הראש תמיד אומר איך אני אמורה לפתור את זה?!
ולמה יש את האנשים שאומרים שמתמטיקה זה פשוט גן תורשתי, וזה בא באופן טבעי?
אני באופן אישי לא מאמינה בשטות הזו, כמו שרוצים שנוכיח שמרובע זה מקבילית אז אני מעוניינת להוכיח שזה מגיע בתורשה
אני תמיד האמנתי שזה לא מגיע מגנטיקה, אלא הכל תלוי באדם עצמו ביכולת שלו, ברצון בהשקעה ובהתמדה ואם באמת רוצים משהו אפשר להשיג אותו בכל מצב וכנגד כל הסיכויים.
האמת, שזה בסך הכל מקצוע, יש אנשים שלוקחים את זה די קשה(כמוני), ויש אנשים שלוקחים את זה באיטיות לא נרתעים מהדבר בכלל, אבל אני קצת בעייתית אני לוקחת דברים באופן אישי ודי קשה אני מקדישה זמן ללמידה די הרבה בתקווה שהתוצאות יהיו טובות אבל אם הן לא אז מה הטעם ?
זה מאוד מתסכל לרדוף אחרי משהו שלא רוצה אותי בחזרה,ולפעמים אני חושבת ותוהה לגביי המשפט "אין דבר העומד בפניי הרצון", במידה ויש רצון, יכולת, התמדה, השקעה, אז למה אין תוצאות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
