ואו שנים שלא נכנסתי לפה...
בצבא כבר 8 חודשים, מלא שינויים בחיים, הרבה בילבולים, הרבה דברים חדשים.
תקופת חגים עכשיו...תמיד התקופות האלה מדכאות אותי....
אלו תקופות של איחוד משפחות עם ארוחות גדולות. וזאת הסיבה שאני לא אוהבת את התקופה הזאת.
אין לי משפחה, אני לא יודעת מזה סבא וסבתא, דודים, בני דודים, בקושי מזה אמא ואבא.
אבא בארגנטינה עכשיו. שדיברתי איתו במחשב כל כך קינאתי בו שהוא שם עם המשפחה ואני פה עם כלום. כל כך רציתי להיות שם.
סבתא לא בסדר ולא נשאר לה הרבה זמן.... אני כועסת על עצמי שלא נלחמתי לסוע כדי להפרד ממנה.
כל הזמן אני שומעת על הדבר הזה שוקראים לו "סבא וסבתא", על המתנות שהם נותנים, על הכסף והממתקים שהם מגניבים בלי שההורים יראו, על הארוחות שישי וחג שעושים אצלהם, אין לי מושג על מה כולם מדברים. זוג אחד של סבא וסבתא בכלל לא הכרתי והזוג השני בקושי ראיתי בחיים. אחד נפטר והשניה בדרך.
אין לי גם אחים או אחיות. שזה עוד יותר מגביר את תחושת הבדד אצלי. אני בחיים לא ידע מזה אח או אחות, מזה אחיינים,לא ידע כלום. כל מה שיש לי זה אמא ואבא וגם את זה בקושי.
למה דווקא אני קיבלתי חיים כאלה? למה אני לא יכולה שיהיה לי את מה שיש להרבה אנשים? למה אני לא יכולה לדעת מזה משפחה?!
כל כך רע לי לשבת בבית בערב חג כמו היום ולשמוע משפחות אוכלות ביחד. הערב חג שלי עבר בלראות סרט לבד בסלון.
אני אוכלת את הלב שאני עושה חג אצל חברות או אצל החבר.
אני גם רוצה משפחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
