| |
נגמר תבוא מחר. |
| 8/2005
פול גז בניוטראל, וגם: זה מה שקורה במוח שלי כשאני לא שם לשים עין על העניינים
אחרי כל הצמצומים והקיצורים, חשבתי שאולי יהיה נחמד לתת לאצבעות לעבוד בלי התערבות של המוח, שעסוק ממילא בערפל הנעים שאלכוהול במידה הנכונה מביא, ועם מינימום עריכה.
איבדתי את האמונה בכל העניין הזה, ואני מתקשה להתלהב, גם כשאולי יש ממה.
כשאמרת לי קודם: "תתלהב כבר, אוף" ואני הפכתי את כל העניין לבדיחה, זה היה אולי ניסיון שלי לצמצם את העניין לקליל וחסר חשיבות.
מחר כשהפוטנציאל יתגלה כמבוזבז וההזדמנות תימוג כמו עשן ברוח לא אתאכזב יותר מדי.
מתסכל אותי להיות תלוי כך באנשים אחרים, אני מרגיש בזמן האחרון שהזדמנויות הן רגעיות, מופיעות לשניה ונעלמות שוב אם לא תפסת אותן, וכשכל החלטה צריכה אישור מכל כך הרבה אנשים, איך ייתכן שמשהו יקרה בחלון הזמן הקצרצר שנפתח פה?
וכשהיא אמרה: אנחנו נחליט בגדול ואז ניתן לגברים לטפל בכל הפרטים של הגברים הרגשתי מוזר, כאילו אני משתף פעולה עם השוביניזם העולמי, ומהווה את מדכא הנשים באשר הן, ומצד שני ברור שלפחות במקרה הזה הגברים שמשני הצדדים הם אלה שצריכים לטפל בכל האיכסה הטכני, הפריע לי גם שבאיזשהו מקום מאד משכה אותי צורת הדיבור שלה, ובאותו הרגע הייתי מוכן לפרוש כנפי עליה, להגן עליה ולצוד בשבילה.. מדהים איך שבמשפט קצרצר אחד היא הצליחה להביא את איש המערות שבי אל פני השטח.
וגם, שוב מאוחר מדי בשביל השעות בהן אני צריך לקום בבוקר מחר, ושוב אני תוהה מדוע אני מסכים לכאלה דברים ולפעמים אפילו יוזם אותם בעצמי. איך זה שמשהו שברור לך כל כך בשעת צהריים במשרד פתאום נראה אחרת לגמרי באמצע הלילה כשאתה מתקשה להירדם?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קוסם לשעבר