| |
נגמר תבוא מחר. |
| 4/2006
נסיון כושל לכתוב פוסט.
אני מנסה לשדל את אהובתי לכתוב לי פוסט, להצהיר על אהבתה המוחלטת אליי, ומוצא את עצמי כותב לה במקום, רק שאין נושא.
"אני לא חזק בנושאים" אני אומר. "על תותים" היא אומרת, "תכתוב לי על תותים".
ומיד אני נזכר איך הבוקר בשוק עמדתי מהופנט וראיתי דוכן ובו ערימת תותים אדומה מרהיבה, ערימה ענקית, וכמה קשה היה לי להתנתק ממנה ולחזור לקניות שלי, לתותים לא יהיה לי מקום בארגז בדרך חזרה אמרתי לעצמי, והלכתי בחוסר רצון לסיים את הקניות, אין לי מוזה לכתוב על תותים, אדומים מבריקים ומזמינים שנותרו מאחור או הלכו בבוגדנות עם מישהו אחר הביתה, כל מי שרק היה מוכן לשלם...
"אז כובעים, תכתוב על כובעים."
אבל איזה כובעים? מגבעות שחורות גבוהות מסרטים ישנים או כובע קסקט של רוסי זקן שהסתובב בשוק עם עגלת-זקנים-משובצת שכזו? כובע של גבירות מקושט בנוצה או מטפחת של אישה חרדית קשת-יום שתעבור דוכן דוכן כדי לגלות איפה מוכרים את המלפפונים זול יותר בעשר אגורות? אני רוצה לראות אותך בכובע קיצי פרחוני, אז נדבר.
"או שתכתוב על עור, מזמן לא כתבת על עור". לכתוב על עור חשוף ומזמין, או כזה שאינו חשוף והוא עדיין מזמין?
אני רואה את עורפה של תלמידה חרוצה שיושבת לפניי בכיתה עם כתפיים ומסכמת בעקשנות, וכתפיים חשופות שפעם היו גורמות לי לאבד כל מיקוד במה שהמורה אומר והיום הן רק קוראות לפלאשבק של אהובתי כשאני מקלף מעליה את השכבות המיותרות של הבגדים ומוצא את כל העור הזה מתחת. ראררר, זה לא הולך להיות פוסט כחול, לא לא, ואהובתי מתחילה לחפש שוב נושאים.
"עפרונות צבעוניים" היא כותבת לי בתשובה, ואני מדמיין את החיוך שלה עכשיו.
לא לא, אני לא מוצא איך אני משלב עפרונות צבעוניים בפוסט הזה, בכלל לא!
"שוקולד מריר?" כן, אולי מומס מעל תותים שיוגשו לחובשת כובע פרחוני הלובשת שמלה שחושפת המון עור, עור שלא מצויר עליו בעפרונות צבעוניים...
אה, זה לא הולך ככה, תכתבי את משהו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קוסם לשעבר