| 8/2006
הסבון רצה לבכות - פרק שני
ובו נקודת מבט חיצונית על המצב, וטוויסט!
מיד אחרי שיצא מהבית הם התחילו לדבר כולם מיד בבת אחת, כאילו החזיקו את זה בפנים המון זמן ולא יכלו להכיל את זה יותר:
"בושה וחרפה, ראית? בושה וחרפה!"
"אני לא מאמין, זה כל כך..."
"חברים! חברים! אם לא יהיה פה סדר לא נצליח לדבר" אמר גרשון שהיה רגיל לומר דברים כאלה, "אחד אחד בבקשה! סימה, את ראשונה."
כולם השתתקו פתאום וסימה הביטה סביבה בבושה, פתאום היה קשה לה לדבר, אבל אז הרגשות העזים שבו והציפו אותה והיא פלטה בבת אחת:
"אני רק רוצה שישטפו אותי."
"כן!", "זה זה בדיוק" וקריאות דומות נשמעו מכל רחבי המטבח.
"נגעת ממש ללב העניין סימה, זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש איך את מצליחה לעשות זאת" שיבח אותה גרשון, "עוד מישהו?"
"אני נגד נמלים" נשמע פתאום קול צייצני מהפינה.
"נגד נמלים?" שאל גרשון.
"נגד! אי אפשר כבר, על הכל הן השתלטו פה, כשהוא לא כאן הן לא מתביישות לטייל על כולנו, זה מדגדג!"
"אולי אם הייתם נקיים זה לא היה קורה" אמרה בבוז פנינה למעלה".
סימה החווירה מיד. פנינה נגעה בנקודה רגישה, כזאת שהיא חשבה עליה כל אותו הלילה והיא התפרצה לדבריו:
"נקיים? אתה בכלל יודע מה זה לעשות את העבודה שאנחנו עושים כל יום? מאיפה מלחיה שכמותך יודעת בכלל מה זה? את יושבת לך שם על המדף ולא עושה הרבה, אבל אנחנו?
מאז שהשתמשו בי למרק אתמול אני מרגישה מחוללת! לקחו, השתמשו וזרקו לכיור, ואף אחד לא חשב אפילו על לשטוף אותי אחר כך! אף אחד!".
כולם התחילו לצעוק בבת אחת, אלה מחזקים את פנינה ואלה את סימה, נשמעו קריאות בעד שטיפת כלים עכשיו וכאלה בעד פחות נמלים במטבח, ואחרי כמה דקות אי אפשר היה כבר להבחין במהומה מי בעד מה.
משה שתק, הוא בדרך כלל שתק, שאר הכלים קראו לו "משה השתקן". זה כי הוא לא דיבר הרבה.
משה שתק וחשב:
זה לא אשמתו. עוברים עליו כל מיני דברים עכשיו, רואים את זה עליו, איך הוא קם בחוסר רצון, יושב ושותה את הקפה שלו בבוקר ובוהה בקיר, אחר כך מתכונן לצאת ואז מסתובב בבית עוד עשר דקות, בלי מעש ובלי מטרה, תוהה מה לעשות עכשיו, לצאת? להישאר? הוא הולך למטבח כאילו שכח שם משהו ואז עומד ותוהה למה בכלל בא לשם וחוזר לשבת על הספה או מול המחשב, בסוף הוא קם ויוצא את הבית בסערה, וחוזר אחרי כמה דקות לקחת את כל מה ששכח ושוב יוצא בסערה.
בערב כשהוא חוזר הוא נוחת בכבדות על הכיסא, עייף מכדי לעשות כל דבר שהוא חוץ מלבהות ולחשוב על כל הדברים שיש עוד לעשות, ומין מבט עייף ומיואש כזה בעיניו.
היא לא באה לכאן יותר, משה כבר שם לב לפני שבוע שזה לא זמני, קודם חשב שהיא עסוקה מכדי לבוא ולהצית את האש מחדש בעיניו. ואולי זה המקום הזה? הדרך כלל היתה באה מלאה בשמחה ואחרי קצת זמן איתו שוקעת לתוך איזה דיכאון שוב, זה בטח קשור.
כשלא היה באיזור היתה אפילו באה ומטפלת בכלים, אם זה היה תלוי בהם בטח היו שולחים אותו להתנצל על מה שזה לא יהיה שהוא בטח עשה כדי להעליב אותה עד שלא תבוא יותר, אבל זה בטח יותר מסובך מזה. עם אנשים זה בדרך כלל יותר מסובך.
ושיחת הטלפון הזו אתמול? מעניין על מה זה היה, הוא התרגש נורא ואחרי שהיא הסתיימה ישב וחשב, בלי לבהות, ממש מחשבות שעברו לו, ואז נשאר ער עד מאוחר וחשב על זה עוד קצת, האם משהו טוב עומד לצאת מכל זה?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קוסם לשעבר