|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
השבוע האחרון מזמן לי ימים כמותם כבר הרבה זמן לא נראו פה באיזור.
קרמה אולי?
למרות שייתכן בהחלט שיש לה נסיבות מקילות, כמו העובדה שאני מתפקד בצורה נוראה בחום המטורף הזה, שההמתנה הזו להודעה שאני מחכה לה מורטת את עצביי, שאני סובל בעבודה, שהורעלתי היום על ידי סלט טונה אכזרי במיוחד.
אם כן, אחרי הרפתקאות קולינריות אגדיות עם סלטים למיניהן חשבתי שלא ארצה לנסות לעכל שום דבר אחר היום, אבל העובדה שלא אכלתי כלום לפני הסלט ההוא, שנראה לאחרונה נפלט מגופי במהירות של 240 קילומטר לשעה, התחילה להציק לי באותה שעה קסומה – השעה שבה הסופרים *כמעט* נסגרים, אותה שעה מופלאה ונפלאה שלמדתי להכיר בחושי המחודדים היטב ובה אני נוהג לערוך את רוב הקניות שלי. אותה שעה בדיוק שהוקדמה מסתבר חד צדדית ללא כל הודעה מוקדמת.
אם כן, הערב עמד בסימן חיפוש סופרמרקטים פתוחים כשאני, שנראה לפעמים מרצה ברחובות לרוכבים ושבים לגבי החשיבות של לבישת מיגון מתאים יצאתי מהבית עם לבוש שהיה ממוגן כמו שרק נעלי בית וטרנינג יכולים להיות ממוגנים ויצאתי לעבר הסופר הקרוב.
הו, הסופר הקרוב, זה שאני רואה מרחוק כל יום ומגרש החניה שלו נראה שוקק חיים כמעט כמו שהסלט הארור הזה היה נראה תחת מיקרוסקופ במעבדה של משרד הבריאות רגע לפני שמישהו היה מחתים "אינו ראוי למאכל אדם" (יש לקרוא בקול של השמן מכולבוטק) על הטופס, הסופר הנהדר הזה, בו יש לחם בשפע והנקניק זורם כמו יין ממש, רק לא באותה שורת מדפים (הנקניק ממש ממול כשנכנסים והיין בצד ימין) אז הסופר הזה בדיוק, זה שאף פעם לא סגור כשאני לא מחפש לחם ונקניק. היה סגור.
הו, מה קשים חייו של קוסם רעב בשעת לילה כלל לא מאוחרת ביום בו כל הסופרים מתגלים כסגורים.. לא אלאה אתכם בכל פרטי החיפוש שיכל בקלות למלא פה ארבעה עמודים בכתב צפוף והיה מעלה את הפופולריות שלי לשחקים ולו רק בגלל התיאורים של הבחורות חשופות החזה שהיו בעמוד 2 למעלה, 3 באמצע ו4 (איזכורים פסקאות א, ג, ובנספח 3 – "אינגה, מחקר היסטורי”).
לא לא, נוותר על כל התיאור הארוך, ולו רק בגלל שאין לי כוח להקליד ונקפוץ לחלק בו אני עומד מול הקופה בספק-פיצוציה-ספק-מכולת-ספק-תחנת-סמים, מניח את הקסדה עליה, כאילו לתבוע בעלות, ואז הולך ומתחיל לערום פריטי מזון הכרחיים לשעות כאלה כמו בקבוק מיץ תפוזים (מלאכותי), חבילת נקניקיות (מתובלות? כוס אמק), לחמניות (מחיטה מלאה ??? מה לעזזאל?) וחרדל (לפחות את זה אי אפשר להרוס לי).
בעודי עורך את מסע הקניות המפואר שלי אני קולט שאותו בחור עומד מול הקופה ומול המצרכים שלי לכל אורך המסע (לא כולל התיאורים בנזכרים לעיל של הבחורות, כולל אינגה) ומתכנן רכישה מפוארת של סיגריות, או יותר נכון בודק כמה סיגריות הוא יכול להכניס בחמישים השקלים שיש לו, כשהוא מנסה להתקיל את המוכר בשינוי תכוף של סוג הסיגריות הרצוי (אז כמה סיגריות אם אני רוצה פאל מאל? וכמה אל אם כחול?).
או רגע, זה לא היה מעניין כמו שחשבתי, בעצם אולי נקפוץ עוד הלאה? לחלק בו אני מניע את האופנוע, עולה עליו, וקולט רכב ובו שלוש בנות מתחיל לצאת מהחניה ממש שניה לפני שאני מושך את הגז, אבל בהיסוס. הו, ההיסוס..
שוב, פרקים רבים יכולים להיכתב על צורת הנהיגה המיוחדת של שלוש בנות שנוסעות במהירות צב תוך כדי חסימת כל אפשרות לעקיפתן והגעה מהירה יותר הביתה להתייחדות בזק עם הנקניקיות והחרדל, אני מניח שפרקים כאלה יצונזרו בשל כמות הקללות הגבוהה שתהיה בהן לנוכח הוויכוח תלת הראשי שהתנהל ברכב שלפני לגבי אלוהים יודע מה. (אני יכול לנחש אבל - "אבל יותר מהר אם תפני בצומת ימינה", "זה בכלל שמאלה בצומת", אז בואו נעצור באמצע בכביש ונפתח דיון על זה אולי, במקום להגיע לצומת ולראות?)
בלק אאוט זמני, והדבר הבא שאני זוכר הוא את הצליל המיוחד שהמנוע יודע להשמיע כשהוא על הקו האדום במחוג הסל"ד ואותי עוקף את נושאת-המתווכחות בעדינות שלמדתם כבר להכיר ולאהב (ואני רק מנחש שהן לא למדו לאהוב), אבל עם מטרה נעלה - להשיב בנים אל גבולם ומטבחם יחד עם נקניקיותיהן הספורות והמעטות שנקנו בדמים וגם היו יקרות אחושרמוטה, רק כדי לגלות שניות ספורות אחרי ההתנפלות הצפויה שהבטן שלי לא שותפה להסכם הפסקת האש שנחתם זה מכבר.
אז מה, קרמה?
| |
פרק ראשון - who will save your soul
פרק ראשון - who will save your soul - הרהורים על אפסותו של האדם אל מול הנמלים.
(ובו מגלה גיבורנו שאין תקווה לצ'יריוז שלו ויוצא לחפש תשובה לאמת המוחלטת לאחר שחייו שלו מסתבכים ועולה על תשובה אפשרית לגמרי במקרה תוך כדי סיכון חייו בצורה מטומטמת להפליא.)
תאמרו מה שתאמרו, אין שוק גדול יותר בחיי היום-יום שלי מאשר לגלות שנמלים אכלו לך את הצ'יריוז.
קודם כל מפני שתגלית כזאת מתרחשת בדרך כלל ממש בעת כרסום אותו צ'יריוז אמור, ברגע של הסחת הדעת בו אתה בוהה לרגע בשקית הצ'יריוז ומגלה שמשהו זז שם בפנים, ושזו לא היד שלך שדגה צ'יריוזים קטנים ומצופים בדבש.
זה הדבש שמשך אותן, הא? היה לך טוב מדי, יותר מדי מתוק..
כל החיים שלך סוכר והיית צריך ללכת להרוס את זה, מה הפריע לך לחכות קצת עד שדברים ישתפרו?
הרי דברים ישתפרו, ומה אתה מתלונן על זה בכלל, לפני כמה חודשים היית הורג בשביל להיות שם בכלל ועכשיו זה לא מספיק טוב בשבילך, לא עובר מספיק חלק, לא מתקדם מספיק מהר.
אבל למה לעזזאל, למה? סבלנות הרי יש לך, והיא, היא לא היתה מעיפה אותך אם לא היית עושה שטויות, כל מה שהיית צריך זה לחכות שדברים ישתפרו.
וחוצמזה יש לך נמלים בצ'יריוז, ולך תדע כמה כבר מהם אכלת תוך כדי בהיה בסרט המטופש הזה, שרק ינוון לך את המוח תוך כדי הישיבה מול המחשב שרק תנוון לך לגוף.
תהיה - מה יותר גרוע - לנשנש צ'יריוז כאילו אין מחר או לנשנש קצת נמלים איתו? ואיזה ערך תזונתי יש להן בכלל? מלא פרוטאינים, ככה אמרו תמיד.
פאסט פורוורד קדימה, לילה, כוכבים, אלכוהול ובנזין בגוף שני:
במסורת ההינדית אדם נולד עם חובות, הוא במינוס עוד לפני שהוא נולד.
יש לו חוב לאלים, להוריו, למורים שלו. עד שיסיים לשלם את כל החובות ויורשה לזרוק הכל לעזזאל ולפרוש ליער יהיה כבר זקן, שיערו לבן ושיער בניו מתחיל להאפיר גם הוא.
זה מה שעובר לך בראש כשהפניה מתקרבת? לך תדע.. הדברים מתקדמים מהר והפניה תגיע בעוד כמה מטרים. מה שבטוח זה שפתאום מליון חישובים רצים לך בראש בו זמנית, מצד אחד הגלגל האחורי חדש לגמרי, מצד שני טיפה טל על הכביש, מצד ראשון שוב בירה ושוט בדם שלך ומצד שני יש משקל בארגז מאחורה, אתה מהסס שניה לפני שאתה מתקרב לסיבוב ואז מחליט שלעזזאל עם הכל ולא אכפת לך בכלל ופותח גז לגמרי.
גז פתוח יפה כמעט עד הכניסה, ואז ברקס קדמי, הישענות קדימה, זריקת היילוך למטה וכניסה בבת אחת לסיבוב, תזרוק, תזרוק! זרוק זין ענק על העולם, אבל תעשה את זה כמו שצריך.
גלגל אחורי מפרפר טיפה בפניה, על סף איבוד אחיזה וקו בפניה שמטעה אותך לרגע שיכניס אותך לתוך הנתיב הקדמי אבל האחורי מחליט בסוף להחזיק שם מעמד ואתה יוצא ממנה כמו גדול.
כמויות מטורפות של אדרנלין נזרקות לך לדם בבת אחת, ולא אכפת לך על נהג המונית המנומנם המופתע מההשתוללות הרגעית הזו שלך שזורקת אותך מספיק קרוב אל הפרצוף שלו ביציאה מהסיבוב כדי להעיר אותו לגמרי, ואז אתה קולט פתאום שברגעים כאלה אתה חי יותר מבכל החודש האחרון, לעזזאל, יותר מכל השנה האחרונה בה ניסית לעשות הכל נכון וכמו שצריך, ולחיות על פי איך שצריך לחיות, וכוס אמא של כולם בכלל, למה הם חושבים שהם יודעים איך אתה צריך לחיות וכמה להיזהר ומה לעשות בכלל? יום אחרי יום אתה מנסה לעשות את מה שמצפים ממך לעשות בעבודה, מתוסכל מזה שאתה לא מצליח לעשות את מה שמצפים ממך בלימודים, ונכשל בעליל במה שציפו ממך במערכת יחסים, ולרגע אחד לא אכפת לך מכל אלה בכלל, וכלום לא קיים חוץ מנקודות המגע של הצמיגים בכביש ואתה שעף על האופנוע אל תוך הסיבוב. לא עבודה, לא לימודים, לא החברה או זאת שאיננה, ולא שום דבר אחר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
קוסם לשעבר