טוב אז קצת התאוששות מאתמול..
נרגעתי טיפה. אני מקווה היום להצליח, לשמור והכל בלי בולמוסים מיותרים..
בבקשה שאני אצליח:-[ כבר התחלתי לאבד תקווה, התחלתי לחתוך את עצמי..
נמאס לי מהדיכאונות הבאים וחולפים האלה, מהפגיעה עצמית, מהמחשבה על מוות,
שכשכל פעם רע לי אז ישר אני חושבת על להתאבד, וזה לא בסדר..ממש לא בסדר
ועוד עכשיו התחיל לאח שלי משהו, סוג של דיכאון וחרדות, וההורים שלי שלחו אותו לפסיכולוגית,
וישר הרגשתי רע, כי הם לא מודעים למה שקורה איתי, אני זאת שצריכה פסיכולוג, אני זאת
שיש לה דיכאונות אבל בוכה בשקט בלי לומר לאף אחד, חותכת את עצמי כל יום..
והם לא מודעים לכלום. והיה לי רגע שפשוט רציתי להתפרץ עליהם ולהראות להם את החתכים על היד,
ולהסביר להם שאני היא זאת שחולה פה. שאני היא זאת שצריכה עזרה.. אבל אין לי באמת אומץ להגיד
להם את זה. ואני מרגישה כאילו אף אחד לא מבין אותי, ולא יבין.. אז בשביל מה לספר לאנשים
את מה שעובר עליי? הרי הם סתם יחשבו שאני משוגעת ויתרחקו ממני..
עריכה;
בוקר:3 כפיות טחינה גולמית(168), פרוסת לחם דגנים(72), ביצה קשה(88)
צהריים:
ערב:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I want to be thin and I will