בכי
הרבה בכי היום.
הבלוג הזה כבר בן שנה וחודשיים כמעט..
קצת עצוב שאני כבר לא נכנסת אליו לעיתים קרובות, אני מרגישה שבכל פעם שאני מנסה
להתחיל דיאטה אני נכשלת פעם אחר פעם אז לאחרונה פשוט נעלמה הדיאטה ממש לגמרי.
אכלתי כל כך הרבה קלוריות ובלי אפילו טיפת מצפון..
יוצא שפעם בחודש בערך אני חושבת על החיים שהיו לי לפני זה, נזכרת בישרא, נזכרת באנה.
והכל כל כך ישן, מכירים את ההרגשה הזאת שאתם נזכרים בתקופה מפעם ואתם רוצים לחזור
לאותם ימים ולאותם רגעים אבל אתם פשוט לא יכולים. השתנתי מאז , מהרבה בחינות. אפשר להגיד
שהביטחון שלי עלה מאז שנה שעברה, עדיין אני באותו טווח משקל, אפילו עליתי.. אני מפחדת להישקל.
אני רוצה לחזור לחיים שהיו לי פעם, שהייתי ממוקדת באטנה ובמטרה אבל עכשיו כאילו הכל נשכח, כאילו
הכל חסר טעם כי במילא הסוף צפוי מראש כמו בכל פעם שנגמרת באכזבה. כמו בכל פעם שאני מתחילה את
התהליך ובטוחה שהפעם אני אצליח, שהפעם אני אעשה את זה עד הסוף ובסוף אני נשברת. לא עומדת בעצמי,
רק אוכלת ואוכלת ובוכה ואוכלת. אז כן אני רוצה לחזור לפה, לחזור לדיאטה , לחזור למוטיבציה ולטיספו ולבנות
מכאן שהתגעגעתי אליהן ובטח הן כבר לא זוכרות את הבלוג שלי. כן , אני רוצה. אבל אני מפחדת שוב להישבר
שוב להרוס את עצמי, שוב להתחיל מחדש ואז להתאכזב שאכלתי יותר מדי. וגם אני כבר לא חתכתי חודש וחצי,
שזה סימן טוב. אז רוצה לחזור. אני רוצה להשתנות. אני רוצה להאמין בעצמי ואני לא רוצה לעבוד על עצמי שאני
מאושרת אבל לא באמת להיות כזאת. אני רוצה להיות מאושרת באמת.
אני רוצה להיות רזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I want to be thin and I will