חזרתי ממהעבודה 

והייתי עם המלצר שעבד איתי 

כמה מפתיע 

וגם הלכנו לים

ושתינו המון 

למרות שאני נגד שתייה

ויש לי האנגאובר שזה לא אנושי

שראש אחד יכיל כמות כזו של כאב

וזה נחמד שהגעתי הביתה חסרת זיכרון 

חוץ מהטעם המתוק של ההשראה שהוא השאיר 

והנסעדות הזאת שרק בחורה יכולה לשמוח ממנה

אחרי שהגיעה עד הבית במונית מעיר אחרת כי מישהו דאג לה

ואז פתרתי בעיה

שהפכה אותי למבולבלת

אבל הפיתרון עשה אותי עצובה קצת 

ממש ממש קצת זה לא משהו רציני העצב הזה 

עצב זה עצב 

במיוחד לבן אדם שמח כמוני 

אבל לא נורא 

זה היה צריך לקרות 

ואני לא אשמה אז למה אני לא מאמינה לזה