אני לא משתגעת פה

ולא בורחת לשינה 

אלא לאופטימיות 

שהיא ככ נאיבית 

שאולי מחר יהיה קל יותר 

אני לא משתגעת פה או רוצה לישון 

אבל לא קל לי 

לדעת שאיבדתי שם את כל מה שלא אשיג פה

שלא ניצלתי מספיק כשהייתי שם

כשהייתי עסוקה בלהשתגע או לישון

כמה עוד אני אשקר לי ולעולם לפני שאני אבין שהבעיה היא לא פה היא בי 

כמה עוד אני אתגעגע למקום שלא קיים יותר

לאנשים שלא קיימים יותר 

במציאות שלי

הבדידות הזאת משתקת אותי 

הלב שלי היה במקום הנכון 

זה אותו דפוס שחוזר על עצמו 

אם הלב שלהם הוא לא במקום הנכון, אז אין טעם להכנס ליתר ביטחון

כשהוא מתקשר שוב כמו בכל לילה

ואת קמה משינה שלא הצלחת להשיג 

וכשהוא דורש תשובות לשאלות ככ קטנות

ולכי תסבירי לו שאת במצב של קהות ריגשית, ואת מתהלכת כמו זומבית ברחובות 

כמו איזה פסיכופת שלא מבין סיטואציות ריגשיות 

אז את אומרת לו שאת לא מבינה מה הוא רוצה 

שהוא אנוכי, חסר אכפתיות, וחסר רגש 

והוא באמת כזה 

ותמיד כל כך אכפת לי מהכל 

והחיים שלי פרושים בפני כל מי שרק רוצה לדעת 

כמה אני האדם חסר הזהות עם האישיות הכי מעניינת בעולם

ולכי תסבירי לו את מה שרצית להסביר הרבה זמן אבל הרגשת חוסר נעימות 

הוא הטעות הלא נכונה 

״שבוע שלם שאני רוצה לדבר איתך ואת לא עונה״ 

למה השבוע האחרון קרה בכלל ולמה החיים שלי קרו בכלל 

ולמה השבוע האחרון קרה והפך את העולם הזה מכזה מקום אקראי וקסום

ליקום מקרי שמבעית אותי