היא איבדה כיווון 

או יותר נכון להגיד, התמכרה לכיוון אבוד

נלקחה כפרויקט אלף פעם יותר משהייתה צריכה

בזכות מראה חיצוני ודיבור חלקלק

היא פסיכית

היא טועה בכוונה

כדי לחבר את השברים היא צריכה להבין מה גרם להם להישבר

כדי להבין את זה

היא צריכה לשבור אותם יותר

כדי לשרוד

כדי לא להיות רגע אחד לבד

כדי לא להשתקם ולהתמודד עם העובדה

שהמשמעות של חיים יציבים 

הם חיים מאוד בודדים

עוד חמש דקות אני אחזור להיות הבחורה ההיא

והחיוך יחזור לי אל השפתיים

גם אם בפנים אני אדע שמשהו פה לא בסדר

היא אומרת לי לכתוב 

כי אחרת ישעמם בי 

ושעמום הופך הכל ללגיטימי

שוברת לבבות קטנה

אני שבור ללא תקנה

וזה סיבה מספיק טובה אז בואי

קמתי היום 

וכל הסימנים החיצוניים במקום 

אפילו שלא התכוננתי לכך

וכל הסביבה החיצונית כאן 

אפילו שהיא לא תומכת יותר מדי 

רק ההרגשה של שגרה ונורמטיביות...

רק הדיבורים על ה'משבר' בלשון עבר

מחר יש לי מתכונת 

אולי זה לא רעיון טוב לצאת ולעשן היום 

זה לא אומר שאני לא אעשה את זה

ואחרי ככלות הכל, דחיית סיפוקים אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי