אוזימנדיאס, אחת מבלוגריות הסקס/מגדר החביבות עלי, פרסמה לפני שבוע פוסט שמדבר על הסכמה לא כמשהו בינארי, או שיש הסכמה או שאין, אלא כספקטרום, יש יותר או פחות הסכמה. אני חושבת שלהסתכל על זה ככה הרבה יותר מתאים לאינטואיציות של רובנו, שיש "תחום אפור", שגם הוא חמור, אבל חמור פחות. מה שהרבה מהפעילים הפמיניסטים היום עושים זה להעביר חלקים מהספקטרום שהיו בחזקת "יש הסכמה ולכן הכל בסדר" לצד השני של "אין הסכמה ולכן זה נורא בדיוק כמו כל מקרה אחר שבו אין הסכמה", ואני לא חושבת שזה באמת עוזר, ובעיקר זה לא תואם את המציאות. שתי הגישות קיצוניות מדי.
אוזימנדיאס מציעה מונחים לארבע נקודות על הספקטרום, שאני ארצה להשתמש בהם מעתה והלאה. כלומר, אונס והסכמה נלהבת אינם, כמובן, מונחים של אוזימנדיאס, אבל הספקטרום של ארבע נקודות הוא שלה, וגם שתי נקודות הביניים. מכאן והלאה יש הרבה תרגום ופראפראזה לפוסט המקורי שלה - ביקשתי ממנה רשות לעשות את זה בשביל הקוראים שלי שלא קוראים את הלינקים שאני שמה באנגלית, אבל מי שכן קורא אנגלית מוזמן לפנות ישר לשם (למרות שיש לי גם את ההערות שלי).
אונס - זו נקודת קצה אחת. אם הפרטנר שלך אומר לא - זה אונס. אם הפרטנר שלך הוא ילד - זה אונס. אם הפרטנר שלך לא יכול להסכים כי הוא חסר הכרה - זה אונס. אם הפרטנר שלך אומר לא, ואז אומר כן כי איימת לפטר אותו או לדקור אותו בחפץ חד - זה אונס. וכולי.
הסכמה לא רצונית - זה נשמע סותר אמנם, אבל זה לא. הסכמה היא פעולה שמבצעים ע"י דיבור או התנהגות, והיא לא תלויה ברצון. אפשר להחליט לתת הסכמה גם אם לא רוצים לעשות את זה.
הסכמה לא רצונית יכולה להיות כאשר אחד הצדדים מסכים, אבל בלי שיש לו היכולת לקבל החלטה מושכלת - למשל הוא שיכור, או שהפרטנר סיפק לו מידע שקרי על עצמו. זה יכול להיות גם כאשר לאחד הצדדים יש כל כך הרבה כוח על השני, שאין לו צורך לאיים, הצד השני חש מאוים בכל מקרה - למשל אם זה הבוס בעבודה. מצב אחר ומאוד נפוץ, הוא כשצד אחד לוחץ על הצד השני לעשות איתו סקס.
כל מה שנופל כאן הוא לא אונס, אבל הוא עדיין מאוד מאוד לא בסדר. עד כדי כך לא בסדר, שהחוק מגדיר חלק מהדברים האלה כאונס (ותודה ליעל, שהזכירה לי שיש גם חוק).
הסכמה רצונית - מה שקורה כאשר צד אחד מסכים לסקס מרצונו, אבל לא מסיבות של תשוקה. למשל, אם צד אחד בקשר מיני מיני בהרבה מהצד השני, הצד המיני פחות יכול לבחור לקיים יחסי מין גם כשהוא לא מרגיש חשק מיני, כדי לשמח את הפרטנר. או, אם לצד אחד יש פטיש שהצד השני לא חולק, אבל בוחר לעשות סקס באופן הזה כדי לשמח את הפרטנר. חשוב מאוד, כאן ההסכמה חייבת לבוא מיוזמתו של הצד שאינו מרגיש חשק מיני, ולא בעקבות לחץ.
הסכמה רצונית יכולה לפעמים לפגוע במסכים, אם היא ניתנת לעתים קרובות מדי, או שהוא חווה רק סקס בהסכמה רצונית ואף פעם לא בהסכמה נלהבת, אבל זו אחריותו ולא אחריות הפרטנר, ויותר מזה, זו זכותו. זה לא משהו שהוא מטבעו לא בסדר. עוד על זה בפוסט שלי על הסכמה בלי רצון (שם הכוונה לרצון מיני, כלומר מדובר שם דווקא על הסכמה רצונית).
הסכמה נלהבת - נקודת הקצה השניה. אני אפילו לא בטוחה שנכון לקרוא לזה הסכמה - הסכמה זו מילה שמבטאת פסיביות, חוסר יוזמה. בכל מקרה, הסכמה נלהבת זה כשמסכימים או יוזמים סקס מתוך תשוקה מינית. זה אדיר.
בכל מפגש מיני רמת ההסכמה יכולה להשתנות - אם באמצע הסקס מישהו אומר לא והשני ממשיך, זה הופך לאונס, אפילו שלפני זה זה לא היה אונס. סקס יכול להתחיל בהסכמה נלהבת של שני הצדדים, אבל אחרי שצד אחד גמר והוא כבר לא חש תשוקה, הוא יכול להסכים רצונית לעזור לפרטנר לגמור. הסכמה רצונית יכולה להפוך להסכמה נלהבת תוך כדי הסקס.
שימו לב, מה בדיוק נופל תחת איזו הגדרה בהחלט פתוח לדיון. יותר מזה, מאחר שזה ספקטרום, מאוד יכול להיות שמשהו יפול בין שתי הגדרות. מה שחשוב לי בפוסט הזה זה להוסיף את שתי ההגדרות של הסכמה רצונית והסכמה לא רצונית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
