אז תוך כדי מחשבות על להקים את הבלוג לתחיה, ולפרסם בו נגיד, כל שבוע, ולא כל רבעון, התחלתי לשאול את עצמי אם מה שאני עושה פה נכון. איך אני יכולה לערבב ככה תוכן למבוגרים עם תוכן לנוער? איך אני יכולה לערבב סמכות עם סיפורים אישיים? אולי אני צריכה להחליט - לכתוב רק על מה שאני יודעת, תוך שמירה על עמימות ובלי גוף ראשון, ולכוון לנוער ולשים את השם על הבלוג ולהוסיף לקורות חיים ולקוות שיום אחד יתנו לי להשפיע בצורה רשמית יותר, או לכתוב למבוגרים מתוך החוויות האישיות שלי, עם השאלות והתהיות והתובנות החדשות הלא מגובשות היטב, ולהיכנס לדקויות שבני נוער עוד לא מבינים כי הם עוד לא הבינו את הבסיס, ולא לחשוש אם זה בסדר בכלל לחשוף בני נוער לפרטים גרפיים ועוד על בן אדם ספציפי (אני), אבל גם לא לצפות שיקחו אותי ברצינות.
אז אני לא יודעת את התשובות לכל השאלות האלה עדיין. האם באמת אי אפשר לקחת ברצינות בן אדם שמדבר על מין ומיניות מגוף ראשון? אולי זה בעצם חלק מהעקרונות שלי, לדבר על סקס מגוף ראשון וגם לדרוש כבוד. כי אני חושבת שכולנו צריכים לדבר על סקס יותר, וזה ידוע שעדיף שנדבר על מה שאנחנו יודעים. כי לכולנו יהיה סקס טוב יותר ופחות אירועים לא נעימים שקשורים לסקס ומיניות אם יהיה לנו לא רק את הנסיון של עצמנו, אלא של עוד הרבה אנשים שסיפרו על החוויות שלהם. וכי אין שום דבר מלוכלך בסקס. כי נשים עושות פורנו פמיניסטי ואני מכבדת אותן. וכי אני לא מסכימה שצריך להפריד סקס מכל שאר תחומי החיים, וכן, הבלוג הזה צריך להיות בקורות החיים שלי, כולם, לא רק אלה שאני שולחת למקומות יצירתיים או שמחפשים אנשים יוצאי דופן, כי זה אחד ההישגים הגדולים בחיים שלי ואחד הדברים האדירים שעשיתי.
האם באמת זה או סמכות או נקודת מבט אישית? אני נאבקת בשאלה של סמכות כבר כמה זמן - האם ללמוד ולקבל הסמכה רשמית, כשמחר היא כבר תהיה לא רלוונטית כי העולם משתנה, או ללמוד בצורה עצמאית, תמידית ורחבה, ולדבר מגובה העיניים? האם יש לי סיכוי בלי סמכות? האם בלי סמכות אני חייבת להישאר ברמת הבלוגים? האם בלי סמכות זה תמיד יהיה אקטיביזם, התנדבות, ולא פרנסה? והאם אני לא רוצה לשמור את היתרון של היי- אני לא יודעת יותר מכם, אבל זה מה שאני חושבת. מישהו אמר לי פעם שהסמכות שלי נובעת מזה שאני לא אומרת דברים סתם, אם אני אומרת משהו כנראה שאני בטוחה בו, או שאני אגיד שאני לא בטוחה, ואם אני בטוחה כנראה שהשקעתי בזה בדיקה ומחשבה. אולי זה מספיק.
וגם, כמובן, יש את הסמכות הבסיסית של הנסיון האישי - מצד אחד עומדים אלה שמסתמכים רק על מדע, ואם אי אפשר מדע אז עיבוד מדעי של שאלונים שאוספים הרבה הרבה מידע אישי. זה חשוב, כמובן. אבל אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי בצד השני - אני סומכת על מה שאומר לי מישהו שעבר את זה. לפעמים מדע דורש כל כך הרבה בירוקרטיה, אבל לקרוא חמישה בלוגים כמו זה ולדבר עם חמש חברות נותן תמונה יותר שלמה יותר מהר. בחיים האמיתיים אין לנו זמן לחכות לתקפות מחקרית - אנחנו פשוט צריכים הנחת עבודה סבירה.
לגבי אם כדאי לערבב תוכן למבוגרים ותוכן לנוער, ובכן, אני לא יודעת. חלק מהמבוגרים מרגישים שאין להם מה לחפש בפוסטים בסיסיים מדי, או שמתייחסים לחוויות בעיקר של בני נוער. אחרים מוצאים בהם משהו מעניין גם לעצמם (גם אני עוד קוראת לפעמים בScarleteen), או מתעניינים פשוט כי הם מתעניינים בחינוך. מה מרגישים בני נוער עם פוסטים עמוסי שאלות תיאורטיות מסובכות אני לא יודעת - משתעממים, מפספסים את הפואנטה? אני חושבת שאולי חשוב שאקפיד על כותרות אינפורמטיביות, הקדמות אולי, כדי שיהיה ברור על מה לדלג. אולי כדאי שאעבוד על פוסט בסיס או שניים שיהיה אפשר לקשר אליהם ו/או מונחון.
וכמובן, יש את השאלה של אם מותר לחשוף בני נוער לפוסטים עם סיפורים אישיים, בגוף ראשון. חלקית, השאלה נראית לי מגוחכת. בני נוער נחשפים לתכנים מיניים כל הזמן, רק אחרים. סרטים וסדרות מציגים מודלים של מיניות כל הזמן. אני מציגה מודלים אחרים. זה שמותר לדבר על זה זה חלק מזה. לגבי גוף ראשון, ובכן, אני קוראת לדברים בשם ולפעמים מסבירה מהם, כי זה חשוב לדעתי, אבל אני לא מתארת אותם בכוונה לגרות. אני מספרת על העדפות אישיות, כדי לתת דוגמה (לפעמים הדוגמה היחידה שמישהו נחשף אליה שסותרת את האקסיומות בסרטים), אבל שוב במילים פשוטות ולא תיאורים ארוכים. והכי חשוב, אני מדברת בגוף ראשון, אבל לא בגוף שני. אני מדברת על המיניות שלי, או של אנשים עלומים שקיימים בעולם, אף פעם לא של הקוראים. אני לא פולשת, אני משתפת. אני מקווה שזה מספיק כדי לגרום לאנשים בגילאים שונים להרגיש בטוחים בבלוג שלי.
ומעבר לזה, לא רק בני נוער נחשפים למסרים מיניים. גם ילדים נחשפים אליהם. ולמרות שהם לא מבינים אותם, הם מחלחלים, ובדרך הם מבלבלים, והגיל שכל זה קורה רק יורד ויורד. יש לי ידיד טוב שמאמין שלא צריך להגן על ילדים מדיבורים על מין, ואולי הוא צודק, אבל איכשהו הייתי רוצה לתת הסבר מיוחד לילדים, ולא לתת למקריות לשלוט בתוצאה. המציאות היא שלמרות שאנחנו מנסים למדר מין משאר תחומי החיים, הוא נמצא בכולם. הוא נמצא בכל מקום, ואי אפשר שילדים לא יחשפו אליו, ואולי באמת לא צריך, אם זה בעצם לא מלוכלך. אז ילדים צריכים להבין אותו. מה זה, ולמה זה משגע את כולם.
לכן אני מתחילה עכשיו לעבוד על ספר או סדרת ספרונים של חינוך מיני לילדים. משהו מעודכן, לעולם שלנו. איך באים ילדים לעולם, מה הקשר בין זה לבין סקס ומה ההבדל, למה סקס זה רק למבוגרים ולמה אסור למבוגרים לגעת בהם, דברים כאלה. אני עוד רק בהתחלה אז יש עוד הרבה סימני שאלה והרבה למידה לעשות, אבל זה פרויקט. אחלו לי הצלחה.
ואחרי המטא-פוסט הארוך הזה, אני מקווה גם להחיות את הבלוג באמת, ולכתוב כמו פעם. למדתי הרבה בינתיים. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
