בעוד שבוע וחצי יש לי יומולדת. אני אהיה בן 25. חצי יובל כבר עברתי וקשה לי לציין אבני דרך רציניות. 25 שנים שברובן לא ממש עשיתי כלום עם עצמי. ההורים שלי בגיל הזה כבר היו עם ילד ביד. יש אנשים בעולם שבגיל הזה כבר עובדים במשרה מלאה עם פירוט מלא של תוכניות העתיד שלהם. ואני ? מה איתי ? נאדה. אין אהבה, אין עבודה, אין תואר, אין חלומות, אין שום תיכנון לעתיד, אין חיים...

כשאני מסתכל לאחור על מה שעשיתי בחיי קשה לי לציין יותר מדי דברים משמעותיים. אז הייתי מפקד צוות בבסיס שכוח אל. את זה כמעט כל אחד יכל לעשות. עבדתי בארה"ב - ואחרי 4 חודשים חזרתי לארץ... טיילתי בתאילנד וניו זילנד - ואחרי 4 חודשים חזרתי לארץ... לפני כמה ימים נפגשתי עם מידורי, ידידה טובה מהצבא שסיפרה לי שהיא לא מאמינה ששרדה בעבודה שלה כבר 3 שנים ואילו אני לא הצלחתי להחזיק בעבודה אחת ליותר מ-8 חודשים ברציפות! בתחום הרומנטי אני כישלון חרוץ. סתם ביישן... את הדירה שלי אני בקושי מממן וככל הנראה אפילו אחזור לגור עם ההורים בשנה הבאה מסיבות כלכליות. 

אולי בגלל שלא ממש עשיתי משהו בחיי בזמן האחרון אני חושב יותר ויותר בקטע של עזיבה של הארץ. יש לי תקופות שאני פשוט חושב לעזוב הכל ופשוט לעוף מפה, לפתוח דף חדש באיזה מקום שכוח אל שם אף אחד לא מכיר אותי ולבנות חיים חדשים, מקום כמו  באיזור נידח בדרום אמריקה, אוסטרליה או ניו זילנד... אוי... ניו זילנד... הארץ המובטחת!