לפני חצי שנה ראיתי סרט שאפילו את שמו אני לא זוכר, הרבה בגלל שהוא היה פשוט סרט גרוע. בד"כ סרטים גרועים לא מותירים רושם מה שמביא אותך לשכוח מה היה בסרט, ולראיה, העובדה שאני לא זוכר את שם הסרט, שזה דבר נדיר כשלעצמו. אולם דבר אחד אני זוכר מהסרט. יותר נכון משפט שנאמר על ידי דמות ששיחק שחקן שאני מאוד מעריך, מורגן פרימן. הוא אמר: "god is just an imaginary friend for grownups". אם אפשר היה לחפש משפט אחד שדי יאפיין אותי זה המשפט הזה. אני לא זוכר מתי בדיוק הפסקתי להאמין בקיומו של אלוהים, אבל זה היה עוד לפני הצבא. פשוט הגעתי למסקנה שלא יכולה להיות יישות ששולטת על כל המתרחש בעולם כולו... את החגים אני חוגג פשוט מתוך הרגל ומתוך כבוד למשפחה, אבל בכל ארוע משפחתי שמתרחש בחגים אני מגחך מחדש. השיא כמובן מגיע בתקופת החגים ובעיקר ביום כיפור... אנשים אשכרה מאמינים שאם הם יצומו ביום אחד בשנה הדבר יכפר להם על כל חטאיהם שחטאו במהלך השנה וברגע שמסתיים יום כיפור חוזרים לבצע את אותם חטאים מה שיוצר מעגל מאוד לא הגיוני... איפה ההיגיון שלהם ? איך אנשים יכולים להאמין שאם יתפללו למישהו שם בשמיים תחינותיהם ייענו ?

אני לא מאמין באלוהים... אני מאמין בגורל... וכל אחד יכול לקבוע את גורלו - you make your own destiny ! כל אחד יוצר את הנתיב שלו בחיים. רק המחשבה שיש שם מישהו למעלה שמשחק בנו כמו בובות - מעלה בי חיוך מלגלג....