היום התחיל די מאוחר יחסית כי קמתי מאוחר. בפלאפון חיכו לי כבר כמה הודעות מזל טוב, אני לא מבין את האנשים... למה נראה להם שאני אקום ב-9 בבוקר ביומולדת שלי ?!?

את היום העברתי בבית עם המשפחה ועם קצת שופינג. בצהריים הייתי עייף ונכנסתי לנמנם רק שבכל שניה הפלאפון רטט, משום מה אנשים אוהבים להתקשר בין 3 ל-5... ככה שלישון ממש לא יצא לי... דיברתי עם ב', חבר טוב מהצבא וקבעתי שניפגש בת"א על מנת לראות את הדירה החדשה שלו ושנצא לאיזה בית קפה ואח"כ גם ע' החצי חולה הבטיחה שגם היא תצטרף... תיכננתי לסיים את הארוחה המשפחתית ככה ב-8 וחצי ולצאת למרכז, להיפגש עם החבר'ה מהצבא ולהספיק לפוגש את ל', איתה דיברתי וקבענו לדבר כשאהיה בתל אביב על מנת להיפגש אצלה בדירה יותר מאוחר. הכל טוב ויפה , רק שתיכנונים לחוד ומעשים לחוד...

מהארוחה הצלחתי "לברוח" רק ב-9 וחצי, והגעתי לת"א רק ב-10 וחצי. בדרך דיברתי בפלאפון עם ל' והיא אמרה לי שהיא די הרוגה מעייפות ככה שיכול להיות שהיא לא תשרוד עד מאוחר ושכשאני מסיים עם החבר'ה בת"א שארים לה טלפון לבדוק מה קורה איתה... הגעתי לת"א והלכנו לבית קפה בדיזינגוף סנטר. היה ממש נחמד ונהנתי נורא. בערך לקראת אחת נזכרתי שלא התקשרתי לל' וכשחזרתי לרכב שלי התקשרתי אליה אבל רק המשיבון ענה לי... נרדמה הילדה... איך שהתבאסתי... אני מקווה שאולי יצא לי לראות אותה מחר... ככה זה כשמתכננים - שום דבר לא הולך כמו שרוצים...

אני שונא להגיע לתל אביב !

בכל פעם שאני מגיע לעיר המקוללת הזאת אני הולך לאיבוד... כל הרחובות החד סיטריים הללו פשוט מעלים לי את הסעיף. זה עוד יותר מוזר בגלל שאם תשימו אותי היום באמצע אוקלנד או קרייסטצ'רץ' (שבניו זילנד) למרות שלא הייתי שם כבר שנתיים אני אסתדר מעולה. לא יודע למה, אבל בכל פעם שאני נכנס לתל אביב זה כאילו שיש לי בלק אאוט ואני מתבלבל בדרך... מזל שבמקרה היה לי מדריך כבישים באוטו... ככה זה אצל מושבניקים... מגיעים לעיר ומתחרפנים...

סבתא שלי מעכו באה לבקר והתנחלה לאחי בחדר... מה שאומר שהוא עבר לישון בסלון ואני צריך לסבול את הנחירות שלו כשאני כותב בבלוג...

אוף.. עוד שבוע עבר והרכב שלי עדיין מקולקל...