| 12/2009
מצעד העשור
איך המוסיקה התדרדרה, הא?
איזה הבדלי רמות בין שנות ה-90 לבין העשור הראשון של שנות ה-2000!
ביום שבת מהצהריים עד הערב עשו "שידור חוזר" של מצעד העשור של שנות ה-90. היה פשוט תענוג להאזין! איזה ייצוג הולם לכל הלהקות האהובות עלי... נירוונה, מטאליקה, אואזיס, R.E.M, רובים ושושנים, הפפרז, רדיוהד, אירוסמית', סאונדגארדן, פרל-ג'אם, הפוג'יז, יו-2 ואפילו קווין... איזו מוסיקה מדהימה! נכון שבין לבין השתחלו שם גם הספייס גירלז, אקווה, בריטני וכו', אבל אפשר לומר שהם יוצאי דופן שאינם מעידים על הכלל... פשוט הייתה מוסיקה טובה (במיוחד אחרי שנות ה-80 האומללות).
והנה, אוטוטו מגיע מצעד העשור הראשון של שנות ה-2000 וכשעברתי על הרשימה של 500 המועמדים למצעד שהעמידה ועדת הפלייליסט של גלגל"צ פשוט נהייה לי עצוב... איזה הבדלי רמות! כמעט ואין שירי רוק, הכל, אם לא הרוב אלה שירי MTV זולים, כאלה שבמצעד הקודם הביאו לבריטני ספירס בקושי את המקום ה-24 (שלפי דעתי גם לא הגיע לה...). התפלגות השירים הולכת ככה: 30% היפ-הופ/מוסיקה שחורה, 30% פופ אמריקאן איידול סטייל, 20% שירים "מאגניבים" כאלה שגלגל"צ דחפו לפלייליסט לאורך השנים, 15% שירי רוק ועוד 5% של שאר ירקות ונספחים לענייני שקשוקה... אבל אני לא מאשים את גלגל"צ... אני חושב שהאשם העיקרי זה סיימון קאוול, הבריטי המעצבן ביותר עלי אדמות שהביא לנו את כל תוכניות הריאליטי המעצבנות האלה שפשוט גמרו על ענף המוסיקה בעולם. אני קורא לזה "האיידוליזציה" של המוסיקה העולמית... המצדדים בתוכניות הללו יטענו שככה מתגלים יותר אמנים חדשים בשוק והקהל נחשף אל יותר ויותר אמנים, אבל אני לא מקבל את זה... הרי חלק מלהיות אמן זה הסבל שעובר האמן והדרך הארוכה שלוקחת לו להגיע לטופ, בעזרת עצמו, המילים שלו, הלחן שלו ובעצם האומנות שלו... במקום זה, קם לו דור הקרייאוקי, אלה שלמעשה צוברים את התהילה שלהם על גבם של טובים מהם ועל גבי השירים שלהם שבחלקם עברו שבעה מדורי גיהנום בשביל שהשירים שלהם יושמעו ברדיו (אני לא מדבר על הפקות אלבומים או יציאה למסע הופעות שזה בכלל נחשב ללוקסוס אמיתי). התופעה הזאת אפילו גרמה ללהקות לשנות את המוסיקה שלהם על מנת להתאים עצמם לשוק החדש... קחו למשל את שלושת האלבומים של הרד הוט צ'ילי פפרז שיצאו בשנות ה-2000. קליפורניקיישן הראשון קיבל ייצוג הולם במצעד העשור של שנות ה-2000, ובצדק יש לומר... שירים כמו קליפורניקיישן, סקאר טישיו ורואד טריפין (אין לי כוח לכתוב באנגלית) הם המשך ישיר לאלבומים הקודמים של הפפרז שיצאו בשנות ה-90... ולעומת זאת האלבום שיצא לאחר מכן, by the way, כבר היווה סוג של שינוי בתפיסה ובקונספט - ולכן השירים הופכים פחות פאנק-רוק ויותר פאנק-פופ... באלבום השלישי שלהם בעשור הנוכחי, stadium arcadium (ואני לא מחשיב את האוסף שהם הוציאו בין לבין) השירים בכלל הפכו לשירי פופ מעצבנים, כאלה שבכלל לא מזכירים את השירים של שנות ה-90 מאלבום המופת, blood sugar sex magic... והם לא היחידים, גם למיוז יצא אלבום כזה (הלפני אחרון) וגם יו-2 די נפלו...
אז מה אני אומר פה בעצם - שלמרות שהצבעתי למצעד הנוכחי ונתתי את השירים שלי, אני ממש מתלבט אם להאזין למצעד ביום חמישי... אני פשוט לא רוצה להתאכזב... נראה לי שעדיף לשמוע שוב את המצעד של שנות ה-90 וזהו... כי על איכות אסור להתפשר, לא?
אלה השירים שאני בחרתי מתוך האופציות שניתנו לי ע"י ועדת הפלייליסט של גלגל"צ: (הסדר הוא אקראי בלבד)
Drive - Incubus
Fallin' - Alicia Keys
Beautifull Day - U2
Californication - Red Hot Chili Peppers
In The End - Linkin' Park
Stan - Eminem
Lonely Day - System Of A Down
Supergirl - Reamonn
Unintended - Muse
We Come 1 - Faithless
לא לשכוח שאני בחרתי פה שירים מהמבחר שניתן לי ע"י החבר'ה מגלגל"צ... ובכוונה לא בחרתי עוד שירים של הפפרז, ומיוז, כי רציתי שיהיה מגוון...
ומה איתכם? מה העשירייה שלכם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan