| |
האקדמיה מאחוריי, החיים מלפני... נשאר רק למצוא את הדרך הנכונה... |
| 12/2009
יום מגעיל...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה קם בבוקר ואין מים חמים...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה הולך לבקר את האחיינית המתוקה שלך רק בשביל לגלות שהיא בדרכה החוצה ויש לך רק 2 דקות לשחק איתה...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשהאינטרנט שלך כל הזמן מתנתק ככה סתם בלי סיבה מיוחדת...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה כבר בדרך לעבודה ומגלה שכמעט אין דלק באוטו (והתחנה שאתה ממלא בה נמצאת במושב...)
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה נוסע ועוצר כמעט בכל רמזור...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה מגלה שהביקורת של אבא שלך אחרי הניתוח התקיימה ושהניתוח האחרון שהוא עבר לא הספיק ושעכשיו הוא הולך להתחיל סדרה של הקרנות במשך שישה שבועות...
אתה יודע שהולך להיות יום מגעיל כשאתה רוצה ללכת אליו ולעודד אותו ובמקום זה אתה צריך ללכת לעבודה הדפוקה שלך...
היה יום מסריח...
אחרי שאחותי עדכנה אותי לגבי אבא שלי, קרה לי משהו שאף פעם לא קרה לי בעבר...
זה היה באמצע הנסיעה לעבודה... המצב רוח שלי היה די שפוף וברקע התחיל להתנגן השיר everybody hurts שבמקור זה שיר של REM אבל הפעם זאת הייתה הגירסא של להקת הקורז (האיריות היפהפיות שכיכבו לכמה שניות בשנות ה-90).
אז זה בא לי בבום... כל ההרגשה הזאת של עצב... חשבתי על אבא שלי ומה שהולך להיות איתו עכשיו ובדיוק הגיע הפזמון ופשוט לא יכולתי לעצור את הדמעה... וזה די מוזר, כי מי שמכיר אותי יודע שאני בנאדם די אדיש... אמנם גם סרטים ממש טובים גם גורמים לי להתרגש ככה ולפעמים לדמוע, אבל אף פעם לא יצא לי לדמוע בגלל שיר... השילוב של השיר והמחשבות על אבא שלי פשוט גמרו אותי...
בעבודה סיפרתי רק לאבי, החבר הכי טוב שלי שם (בזמן האחרון אין לי הרבה כאלה שם, לפחות לא כמו פעם...)
מזל שהיום הזה הסתיים...
מחר יהיה יותר טוב?
מה זה מחר? בעצם מבחינתי זה עוד 4 שעות...
יש משמרת בוקר...
הלכתי לישון.
באנרגיות שליליות...
קונאן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Konan Mc'konan