פגשתי אותה בפעם הראשונה לפני כ-10 שנים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. באותה תקופה היא לא הייתה ממש מקובלת, אבל משום מה היא סיקרנה אותי, משכה אותי אליה. אחרי היכרות קצרה הפכנו לחברים טובים. לטוב ולרע. במהלך השנים טיילתי איתה בשבתות בכל המדינה. אפילו בצבא, כשהייתי יוצא פעם בשבועיים הייתי מקדיש לה כמה שעות טובות בשבת, למרות החופש המועט שהיה לי. כי ככה זה עם חברים... אפילו פעם חטפתי בגללה מכות מכמה ערסים חמומי מוח, אבל זה לא מה שיפריד ביננו. בשנים האחרונות היא הייתה צמודה לאיזה אחד וממש הסתדרה איתו. נראו כאילו לא ייפרדו לעולם. פתאום בשנה האחרונה היחסים שלהם עלו על שירטון... משהו לא מובן קרה ובסופו של דבר הם נפרדו. הייתי בשוק ! לפני שהבנתי מה קורה, היא מצאה אחד חדש, צעיר יותר... הניסוי הזה לא צלח יפה ותוך כמה חודשים גם אותו היא זרקה. עכשיו היא עם אחד חדש, אבל די ברור שזה רק ריבאונד ושלא יצא ממנו כלום... אני רק מקווה שהיא לא תמשיך להתדרדר יותר כי מאז שזרקה את הראשון, די התרחקנו... לא נראה לי איך שהיא התחילה להתנהג... היום אני יושב וחושב בערגה על העבר, על התקופות הטובות שעברנו ביחד, על הרגעים השמחים ועל הרגעים העצובים כאחד. זה לא כל כך פשוט, כי עשר שנים של חברות זה לא דבר של מה בכך...

הוי הפועל תל אביב...