היום קראתי באינטרנט על אחד, בן 41, שחלה במחלת ניוון שרירים. מסתבר שלמחלה הזאת אין מרפא והוא הולך למות תוך שנה. אותו אחד החליט להתפטר מעבודתו (כי בתכל'ס, למה יש לו להמשיך לעבוד?) ולצאת למסע חוצה ישראל להעלאת המודעות למחלה על מנת שיתחילו לחקור אותה כמו שצריך. אחרי שיסיים את המסע הזה הוא מתכוון לצאת לטיול אחרון בניו זילנד עם אישתו ובנותיו. כמה עצוב... ככה פתאום באמצע החיים מודיעים לך שיש לך שנה אחת לחיות... כל זה העלה לי שוב את המחשבות על המוות. הפעם בקטע של - מה כדאי ? לדעת שאתה הולך למות ולחיות את מה שנשאר לך מהחיים עד הסוף או לא לדעת מזה בכלל להמשיך לחיות חיים רגילים בלי המועקה הזאת של המוות שמרחף מעליך ולמות ביום אחד באופן פתאומי.

הרבה אנשים יאמרו שעדיף לדעת לבלות ולהנות כמה שיותר עד המוות. לא נראה לי שאנשים מודעים לכמה זה קשה לחיות בידיעה שאתה הולך למות. נראה לי שאני אישית לא הייתי מסוגל לתפקד בכלל אם הייתי יודע שאני עומד למות... לכן נראה לי שהייתי מעדיף לחיות את חיי כמו שהם ולקבל את המוות בהפתעה גמורה...

אני פשוט לא מסוגל להתמודד עם המוות... לא כרגע לפחות...