היום בא אלי מייקי, חבר שלי מכיתה ח'. השנה הוא עבר ללמוד בבנ"ג אחרי כמה שנים בהן החליף מכללות ותחומי לימוד שונים. אפשר לומר שמייקי הוא החבר הטוב היחיד שנשאר לי מאז ימי בית הספר העליזים. הבעיה עם מייקי היא שבאופן מנטלי הוא נשאר כמו שהיה בתיכון. אותם תחומי עניין, אותן בדיחות, אותם עיסוקים... כל חייו זה שיגרה אחת גדולה. זה יוצר לי בעיה מאחר ואחרי כמה זמן איתו כבר אין לי מה לדבר איתו... בדרך כלל הוא גם ישר מתחיל לדבר על לימודים, ואם יש משהו שאני שונא לעשות, זה לדבר עם אנשים על לימודים כשהם לא חבריי ללימודים. ככה אני, אוהב להפריד בין business ל pleasures...

כשהוא עושה את זה תמיד חולפת המחשבה בראשי שאומרת "למה לעזאזל אתה עדיין שומר איתו על קשר?!?" (ממש כמו בסרטים כששטן קטן מתיישב על הכתף...) ואז מנגד עולה המחשבה השניה (המלאך...) שאומרת לי "כי הוא חבר טוב, נאמן ואמיתי..."

ככה זה קורה בכל פעם... ככל הנראה אני לא אנפנף את מייקי, בעיקר בגלל שאני לא בן אדם כזה שמסנן חברים לפי מידת התועלת שלהם, אבל גם בגלל שאם יש משהו שאני מעריך אצל אנשים זה את הכנות שלהם ואת הנאמנות שלהם, ולמייקי לא יש את שתי התכונות הללו בשפע, בניגוד להרבה חברים שלי מהתיכון שחשבתי שהם חברים טובים שלי ולאט לאט גיליתי את פרצופם האמיתי...  

אהה... והיה היום יום די חרא... יותר מדי עבודות, התרוצצויות ולחץ בזמן... ואפילו לא סיימתי הכל... אוף, בגלל זה אני אצטרך לקום מחר בבוקר מוקדם...