יום שישי הגדול הגיע...

במהלך היום הקפוא הזה (יצאתי לתדלק את האוטו, עמדתי 5 דקות בחוץ והאף שלי הפסיק לתפקד) כבר התחלתי להשתפן ולחשוב על לא ללכת לל'. אז חשבתי... הרמתי לה טלפון ככה בשמונה בערב ואמרתי לה שאני מגיע, ככה שלא אוכל לברוח מזה. אחרי מקלחת טובה (איזה כיף זה להתקלח במים רותחים בחורף, נכון?) קצת בושם (הוגו, כי נגמר לי הג'יו) ואחרי שביררתי במפה לאן אני בכלל צריך להגיע (בכל זאת, להסתדר בתל אביב בשבילי זה לא משהו קל...) ועליתי לרכב. את הדירה שלה באופן מפתיע מצאתי ממש במהירות ואפילו לא הצטרכתי לצעוד כמה קילומטרים אחרי שהחנתי את האוטו מאחר ומצאתי חניה די קרובה לדירה של ל' (אפילו דפקתי חניה במקביל כמו תל אביבי טיפוסי למרות שאת כמות הפעמים בהן החניתי רכב בחניה במקביל פחותה יותר ממספר אצבעות כפות ידיי...). ב-10 ככה הגעתי לדירה. דירת סטודנטים טיפוסית,שותפה נחמדה. אחרי של' הכינה לי תה, התיישבנו במרפסת (כי רק שם אפשר לעשן וצריך לחנוך את המאפרה החדשה, לא ?). דיברנו על כמעט על הכל והיה ממש סבבה, בשלב מסוים התחלנו לגלוש לנושאים יותר אינטימיים, אבל כמו שכתוב בספר חוקי מרפי, היה צריך לקרות משהו שידפוק הכל. למשהו הזה קוראים מעין. חברה טובה של ל' שהגיעה לביקור. התנחלה לה במרפסת, מה שהביא בעצם לכך שלא ממש יכולתי לספר לל' מה בליבי. ממש מעצבן, כי דווקא בדרך חשבתי על כמה משפטים, איך להגיע לנושא. בקיצור, מעין פצחה בכל מיני סיפורים משעממים על חייה. אני יושב מולה, מחייך חיוך כזה של "כאילו איכפת לי ממנה" ובלב אני מסנן כלפיה כמות קללות שלא נשמעה עד היום אפילו באיצטדיון טדי במשחק של בית"ר ירושלים נגד בני סכנין... הזמן עובר ומעין לא עוזבת... באותו הרגע הבנתי שהבחורה לא מתכוונת לעזוב ולכן בשעה 2 בערך נטשתי... לא לפני ששמעתי את ל' מבטיחה שהיא מגיעה לבקר בב"ש בקרוב (למרות שקשה לי להאמין שזה יקרה בקרוב...).

זהו, עוד שבוע עבר ועדיין לא סיפרתי לה... אני מרגיש כזה אידיוט... נו טוב, כאילו שאני לא רגיל לזה...