יש היום מפגש של כמה חברים מהצבא... בדרך כלל אני ממש אוהב את המפגשים הללו, אבל משום מה הפעם ממש לא בא לי ללכת... רוב החבר'ה שאני יותר בקשר לא מגיעים, במיוחד הותיקים שדופקים ברז כבר כמה מפגשים (כן, גם את מידורי...).

פעם גם אחד היתרונות של המפגשים הללו היה לראות את א', האהבה הראשונה... עכשיו אין את זה... רוב האנשים שיגיעו היום מן הם חבר'ה צעירים יותר שיש לי פחות קשר איתם, אבל בגלל שאני לא יכול לאכזב את הבחורה שמארגנת את המפגש, ט' המופלאה, אני אגיע...

אני כבר יודע שרוב הדיבורים שם יהיו על הלימודים... מידורי, אני לא אשכח לך את הנפקדות שלך... את חייבת לי...

הסימסטר הזה נהיה יותר שכונתי מיום ליום... היום כמה סטודנטים לחוצים הצליחו לשכנע את אחד המרצים לעשות לנו בחינת בית במקום מבחן רגיל !!!! אם רק המצב ימשך לסימסטר הבא... כל הסיטואציה הזאת הזכירה לי מקרה מיוחד לפני שנה וחצי...

כשעשינו סבב דירות, א' ואני, לפני ששכרנו את הדירה, הבחור שהראה לנו אותה שאל אותנו מה אנחנו הולכים ללמוד. א' אמר שהוא מתחיל ללמוד הנדסה כלשהי בפקולטה למדעי הטבע ואני תואר בפקולטה למדעי הרוח והחברה. אותו בחור הסתכל עלינו וחייך... שנינו מתוך תמימות שואלים אותו לפשר החיוך.

הוא מסתכל עלינו ואומר: "אתה (מצביע על א') הולך לקרוע את התחת כל כך חזק בעוד שאתה (מסתכל עלי) הולך להינות כל כך..."

בשנה שעברה, התיאוריה שלו לא הייתה ממש נכונה. מרוב עבודות ומטלות הייתי די שקוע בלימודים. כל שבוע איזה עשרה מאמרים - לקרוא ולסכם, בעוד שא' היה עסוק בעיקר בלנצח את ריאל מדריד בפיפ"א 2004 במחשב... אפילו דיברנו על זה וצחקנו על אותו בחור, איך שפיקשש בהערכה שלו...

עכשיו אחרי סמסטר שלם בשנה השנייה אני מבין על מה הוא מדבר... אני הולך לאוניברסיטה יותר בשביל לראות את החבר'ה ולשבת איתם על הדשא, הקורסים ממש מעניינים, ההרצאות קלילות ואין כמעט מטלות בעוד א' יושב כל יום מהבוקר ועד הערב ולומד כבר למבחנים שיתחילו בעוד חודש...

איזה כיף לעשות תואר כזה... כיום אני לא מצטער שבחרתי ללמוד בתחום שלי, אבל אני רק מקווה שכשא' יקים את החברה שלו, הוא לא ישכח אותי ויסדר אותי עם איזה תפקיד טוב...

כולם מסכמים את השנה בימים האחרונים. אף אחד לא מדבר על העתיד...