לפני שנה וחצי פחות או יותר סיימתי לעבוד שם...

אמנם זה לא היה בית זונות אמיתי אלא רק מעין תחנת מעבר של חרמנים ונערות ליווי, אבל ההרגשה שלי הייתה כאילו מדובר בבית זונות ושאני על תקן המאדאם... ההגדרה הרשמית של המקום הייתה מקום בו אפשר להשכיר צימרים לזוגות שרוצים קצת לפנק את עצמם, אולם בת'כלס מי שהגיע לשם ברוב ימי השבוע היו הנואפים והנואפות הגדולים ביותר שידעה מדינת ישראל. אני עבדתי שם בתור פקיד לילה שהיה אחראי על השכרת החדרים ועל סיורים מדי פעם שבודק שאין מציצנים בסביבה... המוטו של הבעלים היה שמירה על אנונימיות הלקוחות וזה מה שמשך הרבה חרמנים למקום הספציפי הזה...

כשאתה עובד במשמרות לילה בכל עבודה יוצא לך לפגוש את הטיפוסים הכי מוזרים. אז כשאתה עובד במקום כזה בלילה זה פי כמה וכמה יותר מוקצן מבחינת המוזרות... מבוגרים וצעירים, זונות, נערות ליווי, נשואים ורווקים, הומואים וסטרייטים... במקומות כאלה אין הבחנה, כולם באים במטרה אחת - לזיין... הכי הדהים אותי זה הלקוחות הקבועים שהיו מגיעים מדי שבוע לאותה ביקתה באותה שעה... הפכו את זה לשיגרת חייהם...

את משמרות הלילה הייתי מעביר בעיקר בקריאת ספרים והאזנה למוסיקה (עד כמה שאפשר לקרוא לרשת ג' מוסיקה...) ואפילו לראשונה בחיי התחלתי לכתוב... זאת הייתה תקופה לא ממש טובה בחיי ואת כל הכאב הוצאתי בכתיבה. 

היו גם דברים טובים כמו כמה הצעות שקיבלתי להצטרף לאורגיות המוניות (לא תאמינו מה אנשים יהיו מוכנים לעשות תמורת הנחה של 50 ש"ח...) - אבל כמו טמבל (ויש האומרים חכם...) סירבתי בגלל מוסר עבודה... (לא נורא, אני בטוח שיצא לי פעם...). פגשתי סרסורים, זונות ונערות ליווי וגיליתי שהם לא כל כך שונים ממני... אנשים פשוטים שבסה"כ רוצים להביא עוד קצת כסף הביתה... תאמינו או לא - ישנם סרסורים שיכלו ללמד דבר אחד או שניים בחוגים לפילוסופיה באוניברסיטאות...

יש לי כל כך הרבה זכרונות מהמקום הזה... רובן שליליות, אבל עדיין, זה חלק בחיים שלא הייתי מוותר עליו בחיים. לפי דעתי כל אחד צריך לעבוד בעבודות מסוג כזה לפחות פעם פעמיים בחיים... 

 לפעמים אני מתגעגע לתקופה הזאת... אבל זה עובר לי די מהר...