זה משהו מדהים...

בכל פעם זה קורה... יום חמישי... כל מדינת ישראל יודעת שבשעה תשע וחצי יש משחק כדורסל ש3/4 מאוכלוסיית הגברים בישראל צופה בו.  טוב, כנראה שלא כל מדינת ישראל, כי בדיוק בזמן הזה באופן קבוע לוליטה מתקשרת...

אז למה אתן חייבות להתקשר בדיוק באמצע כשאנתוני פארקר בדיוק עולה לשלשה מטורפת עם סיום הרבע ?!? כל כך קשה לזכור ? אח"כ אתן עושות סיפור מזה ששכחנו את היום השנה לפגישה השניה שלנו או את היום לציון חודש וחצי מהפעם הראשונה שראינו אחד את השני במקרה ברחוב...

אז לוליטה מתקשרת בדיוק באמצע המשחק ואני, למרות אי-חיבתי לצהובים מתל אביב עדיין חובב כדורסל מושבע לא יכול להפסיד משחקים כאלה... פשוט לא יכול... ואז מתחיל הדיאלוג הפנימי... האם לוותר על המשחק וללכת לדבר עם לוליטה, אחרי שבועיים שלא דיברנו או שאנסה לדחות את השיחה... (עובדה מעניינת ביותר היא שבשבוע שעבר כשלא היה משחק של מכבי הבחורה לא התקשרה, גורם לך לחשוב... אולי היא עושה את זה בכוונה...) אם אני אוותר על צפייה במשחק אני יודע שאני אתבעס, ואם אני לא אדבר עם לוליטה אני גם כן אתבעס... בקרב הזה אין מנצחים... בכל מקרה אני אתבעס אח"כ...

בשנה שעברה אחת האקסיות של אילן הייתה מתקשרת גם כן באופן קבוע בזמן המשחק... אחרי שלא הבינה את הרמזים ששלחנו לה (שאגות, צעקות ומה לא...) התחלנו להתקשר אליה בדיוק כשהפרקים של סקס בעיר הגדולה התחילו... הנקמה הקטנה שלנו...

אז אמרתי ללוליטה שאני אתקשר אליה אח"כ, אבל הבחורה אמרה שהיא בדרך לישון כי עבר עליה יום קשה... אז איכשהו בסופו של דבר אני יצאתי הזבל מכל הסיפור (למרות  שכשהתקשרתי אליה אתמול היא די סיבנה אותי...)

מחר בבוקר צריך לעשות damage control ולראות בכמה נזקים יצאנו...

הולך להיות יום ארוך... עוד צריך לקום בבוקר ולנסוע בחזרה למושב...

אז בסוף קמתי לשיעור של 10 בבוקר... היום הזה היה אחד ההזויים שלי הסמסטר...

note to self - לא לקום בבוקר אחרי שצרכת כל כך הרבה אלכוהול בכמות שלא תבייש אירי מצוי...

אוטוטו השעה שתיים וחצי ואני עוד מתכנן לקום מחר בבוקר... אוי, כמה שעות אני הולך לישון בסופ"ש....