היום אחה"צ חזרתי לב"ש... נונו, גיסי לעתיד, הקפיץ אותו... איזה בחור טוב... אם אני צריך משהו אני יודע שאפשר לסמוך עליו...

כשאני חושב לאחור ונזכר במה שעשיתי לו כשהגיע אלינו לבית בפעם הראשונה אני די מתבייש... נתתי לו את הטיפול שכל "אח גדול" נותן לחבר החדש של האחות הקטנה שלו...  מי שמכיר אותי יודע כמה קשוח אני יכול להיות לפעמים... מסכן, בדיעבד אח"כ גיליתי שהבחור היה בטראומה לא קלה בגלל זה...

בכל מקרה, לאחר ארבע שנים, נונו כבר בן בית אצלנו... למעשה הוא נמצא בבית שלי יותר ממני והפך לחלק בלתי נפרד מן המשפחה, וליתר דיוק יהפוך לאחד כזה באופן רשמי בעוד 8 חודשים... לפעמים אני רואה בו כאח הגדול שמעולם לא היה לי כשהייתי קטן. אח כזה שהיה לרוב חבריי ורק לי לא היה אחד כזה... רוני אחי, עד כמה שאני אוהב אותו, קטן ממני ב-11 שנה, ככה שלא היה לי אח כזה קרוב... לפעמים מאיה אחותי מתחרפנת מכל השטויות שנונו ואני עושים מאחר ויש לנו את אותם תחביבים ובגלל שאנחנו חושבים באותו הראש...

אני ממש שמח בשבילה... מצאה בחור נהדר... הלוואי ואישתי (אם תהיה אחת כזאת...) תהיה כזאת...