איזו כותרת מפוצצת, הא? תמחקו את החיוך מהפרצוף.... זה לא מה שאתם חושבים...

היה היום המבחן הראשון... חצי הלך מצויין וחצי פחות... היום, בפעם הראשונה בחיי לא הספקתי לסיים את המבחן בזמן שהקציבו לנו! בדרך כלל אני מסיים הרבה לפני שעת הסיום, אבל היום משום מה משהו התפקשש לי... להגנתי יש לציין שהמבחן היה רק שעתיים ואחרי שהתרגלתי למבחנים של שלוש שעות, זה נראה לי קצר מדי... היה לי קטע כזה באמצע המבחן שפשוט ישבתי ולא עשיתי כלום, משהו כמו 10 דקות בהן חלמתי מעין חלום יום כזה... פשוט התלבטתי באיזו שאלה לבחור לענות והמחשבות נדדו להן... בהתחלה זה היה על לוליטה ועל שיחת טלפון ארוכה יחסית שהיה לי איתה אתמול, אח"כ על איילה, בחורה ממש חמודה שלומדת איתי בשני קורסים הסמסטר ושפגשתי אותה לפני המבחן ולבסוף על המפגש של הפר"ח אחרי המבחן... ככה באמצע המבחן! לבסוף התעשתתי וסיימתי לכתוב את המבחן (בקושי רב...) והגשתי אותו כמעט על הדקה האחרונה... אני רק מקווה שלא שכחתי יותר מדי דברים בסוף...

יש את הקטעים הללו במבחנים, בעיקר בפקולטה למדעי הרוח והחברה, שבהם אתה רואה את היתרון הבולט של הסטודנטיות על הסטודנטים... מספיק חיוך קטן, מחשוף נדיב ופלרטוט קצר בשביל להוציא חצי תשובה מהמרצה... לעומת זאת בשביל סטודנטים להוציא תשובה דומה מהמרצה זה יכול לעלות לו בחייו... מה שמרגיז, שגם אם יש מרצה (אישה) או מתרגלת שמסתובבת - לא יעזור לך יותר מדי, ואלא אם כן קוראים לך דודי בלסר, גם מהן הסטודנט הממוצע לא יוציא יותר מדי... ככה זה... אני זוכר שקראתי איפשהו שגברים חושבים בכל 30 שניות על סקס בעוד אצל הנשים זה בתדירות יותר נמוכה - פה זה בא לידי ביטוי בצורה נפלאה... ואתן עוד מעיזות לבכות?...

יצאתי מהמבחן עם הרגשה כזאת של החמצה... בחוץ עמדו כמה חבר'ה - התחילו לשאול שאלות על המבחן... ישר ברחתי משם. אם יש משהו שאני ממש לא סובל - זה את הקטע הזה... לא איכפת לי מה כתבתי ומה לא... למה להרוס את המשך היום?!?

אחרי שסיימתי את הפר"ח חזרתי לדירה עם כאב ראש חזק שחבל על הזמן, משהו תעשייתי...

יבורך מי שהמציא את האדוויל ג'ל! תוך רבע שעה הוא נעלם...

המבחן הבא בעוד שבוע ויום... אפשר לחזור לחופש...